קולות

פרק 1

רוח קרה נשבה ושקט מצמרר הסתובב בעיר הריקה מן אדם,מנורות הרחוב החלו להידלק אחת אחרי השניה בעוד מנורת הרחוב האירה נערה עם שימלה אפורה קצרה ששכבה על המדרכה.
הרוח העיף את שערה החלק ואת קצוות שמלתה הקלילה.
הנערה פתחה את עניה באיטיות, וראשה היה מסוחרר.
היא הרימה את ראשה וקלטה ששכבה על המידרכה, היא קמה על רגליה ונקתה את ברכיה בידה הקטנות.
היא הביטה ימינה ושמאלה ולא ראתה אף אחד, היא התקדמה כמה צעדים לעבר הכביש וראתה שאף מכונית לא עברה ברחוב הראשי.
״שלום?״ שאלה בחשש,והתקדמה עוד כמה צעדים כבדים.
״יש כאן מישהו?״ המשיכה ורק קולה הדהד ברחוב הריק.
היא הביטה בחזרה מהמקום שהיא באה ממנו.
וראתה איש שרץ אליה.
לאיש היה שיער בלונדיני יפיפה ועניים בצבע דבש.
״מי אתה ?״ היא שאלה בפחד.
״יקירתי זה אני.״ אמר בחיוך האיש.
״סליחה?״ גמגמה הנערה.
״זה אני מייק בעלך,אני לא מאמין שזה שוב קורה לך.״
״סליחה מייק אבל אני לא זוכרת אותך.״ אמרה הנערה והתרחקה ממנו בכמה צעדים.
״בטח זה מהמכה שקיבלת בראש, עברת תאונה.״ המשיך מייק.
הוא הביטה בידו וראתה טבעת זהב מנצנצת,היא העבירה את המבט שלה בזהירות אל ידה וראתה את הטבעת הנישואים שלה.
״זה לא הגיוני אני רק בת 19!, רק מלפני שנתיים סיימתי תיכון״ אמרה באימה והביטה בעיניו שלפתע נראו לא אמיתיות.
״ליסה את סתם מדברת שטויות.״ הוא ענה לה.
היא נרתעה, איך הוא ידע את השם שלה? האם באמת הוא בעלה?
״בואי נלך הביתה,״ הוא תפס בידה לפני שהיא הספיקה להגיב והוא גרר אותה יחד איתו.
״עזוב אותי!״ היא אמרה והעיפה את ידה ממנו.
״אני רק בת 19!״ היא המשיכה.
״ליסה חומד, את בת 25 יש לנו ילד, עברת תאונה קשה שפגעה לך בראש ואת ממציאה דברים.״ הוא עצר לרגע.
״אפשר בבקשה ללכת הביתה?״ הוא שאל ברוגע.
ליסה הביטה לצדדים,הוא קטע את הדאגה שלה,״חומד אני יודע שזה קשה לך, אבל זאת לא פעם ראשונה. את יכולה לסמוך עליי.״ הוא הושיט את ידו אליה.
מבטה היה מפוחד היא תפסה את היד שלו.
״יופי,״ הוא חייך.
״בואי נלך הביתה.״ המשיך ברוגע.
הם נכנסו לתוך רכב שחור והנסיעה עברה בשקט,כשמייק נוסע וליסה מביטה בחלון.
״הנה הגענו.״ אמר מייק.
היא הביטה על בית גדול בצבע שמנת ובחצר הקידמית של הבית ישב בדשא ילד הנראה בן 5 משחק עם המכוניות שלו בזמן שאישה מבוגרת יושבת על הכיסא ומביטה על הילד.
״וזה הילד שלנו,לוקאס.״ אמר בגאווה מייק.
הוא העביר את ידו על כתפיה.
״הוא יצא יפיפה כמוך,וגם חכם.״ אמר לאוזנה ונישק את הלחי שלה.
ליסה לא הגיבה היא לא תעשה כלום עד שהיא לא תמצא הוכחות שהוא הילד שלה.
היא חייכה אליו חיוך רפוי.
״את מתחילה להיזכר?״ הוא שאל אותה.
״כן כן.״ אמרה בלחש והביטה בו מחייך.
הם יצאו מהמכונית ועמדו בכניסה לבית.
״אמא! אמא!״ קרא הילד ורץ לעבר השער.
ליסה נהייתה מפוחדת הוא באמת הילד שלה? ואיך היא לא זוכרת כלום? היא זוכרת במטושטש שהיא הייתה בתיכון לפני כמה ימים.
הילד פתח את השער השחור וחיבק את המותניים של ליסה.
היא ליטפה את שיערו הבלונדיני החלק וירדה על בריכה.
ידה נגעה בפניו החלקות,עניו היו כמו של מייק והחיוך שלו היה ממש מוכר לה.
היא חיבקה אותו והרגישה את ליבה פועם בחוזקה, היא הרגישה מאושרת לפתע שהיא חיבקה את לוקאס, אם לוקאס לא בנה ככה או ככה הוא חייבת לשמור עליו.