תחילתו של האביב החל להיראות באופק כשהעצים העירומים אט אט לבשו את עליהם שוב, השדות הריקים והרטובים התמלאו בפרחים, והסביבה פגשה בנוכחותם של הפרפרים היפיפיים אשר התעופפו בשלל הצבעים והסוגים למרחקים. השמים היו בהירים ומלאי עננים נפוחים ולבנים, בצורות שמותירות את העיניים המביטות בהם מלאות תמיהה ושמחה.
ילדון קטן רץ לאורך כל השדה שופע פרחי החרצית עם החיוך הגדול ביותר שניתן לדמיין, כשעיניו מורמות מעלה לשמים ובידו מוחזק חוט העפיפון.
הילדון הזה, שיערו היה חום כאבקת קקאו, וכאשר קרני השמש פגשו בשיערותיו הרכות, נוצרו גוונים טבעיים שהבליטו את עיניו היפות והעדינות. עיניו היו כהות, גדולות וסקרניות, וחיוכו היה רחב ומיוחד במינו. החיוך היה מרובע וחושף שיניים, והביא אור לפניהם של כל המביטים בו.
הילדון הקטן צחק ורץ הכי מהר שרגליו אפשרו לו כשידו מנופפת בעפיפון לכל כיוון, ועיניו מביטות עליו מתעופף באוויר ועוקב אחריו. הוא כמעט עבר את כל השדה הגדול והפרחוני, ופארק השעשועים כבר לא נראה כזה רחוק מהבקתה שבה התגורר בצד השני של השדה. צחוקו התגלגל, ולמרות שרגליו החלו להאט מעט והוא הרגיש עצמו מתעייף, הוא הבטיח לעצמו שינוח כשיגיע לספסל שליד המגלשה שכל כך אהב.
YOU ARE READING
The Story Of Our Life | TAEKOOK
Fanfictionשני הילדים הקטנים נאחזו בזיכרון אחד ויחיד מילדותם, בעודם בני 10. זה הסיפור של החיים שלהם. • • • • הסיפור הזה הוא וואנשוט, קריאה מהנה ❤️❤️❤️
