נשבעת שזאת הפעם האחרונה

"סליחה"

"נויה קומי את מאחרת!"
אוף כבר בוקר? מה השעה בכלל? העפתי את השיער מהפנים והסתכלתי לטלפון 8:30?! פאק לא!!!אני יאחר על היום הראשון?! לא לא זה לא קורה לי אני חייבת להתארגן ומהר! הלך עלי! רצתי להתארגן תוך דקות אחדות הייתי לבושה הכנתי קפה במהירות לקחתי איתי את המזוודה שאירגנתי יום קודם לכן וירדתי מהר לאוטו אמא חיכתה לי שם "בואי מהר אני יקח אותך" תוך 20 דקות אני בכניסה.
התנשפתי כאילו אני אחרי ריצת מרתון מטורפת...
"תודה אמא שלקחת אותי....אני ידבר איתך בהמשך" נופפתי לה ומהר רצתי למראה מאחורי לנסות 'לשפץ' את עצמי בכל זאת אני מתחילה לעבוד בפאקינג בית חולים! מי היה מאמין אחרי שנים של למידה סוף סוף אני מתחילה רישמית לעבוד!
עשיתי קוקו גבוה והלכתי למזכירה "סליחה איפה המחלקה של דוקטור רונן סלינק?"
"ד"ר רונן? את מתלמדת? בקומה למעלה בהצלחה" היא חייכה. נחמדה... חשבתי לעצמי בחצי חיוך ועליתי במעלית לקומה השניה.
שניה של פיזור דעת ובום נתכלתי בגבר גבוהה. לקח לי כמה שניות לעקל את מה שקרה... הרמתי את המבט כשהראש שלי על החזה שלו והוא מסתכל עלי מלמעלה זה היה גבר כהה עור עם בלורית מסורקת חולצה מכופתרת מסודרת בקפידה בתוך מהמכנס ו...חלוק של רופא.
חמש שניות של מבוכה.
הסמקתי. זו הייתה סיטואציה די מביכה. התעשתתי על עצמי "סליחה" מלמלתי
הוא המשיך להסתכל כשהידיים שלו בתוך הכיסים של המכנס.חייכתי והמשכתי ללכת.

אחרי כמה מטרים ראיתי בחורה בלונדינית עם חלוק תכלת של רופאים. "סליחה את רופאה כאן?" "לא רופאה אני מתלמדת. מה את צריכה?"
"האמת שגם אני" הסמקתי והעברתי את היד על השיער "די...איזה קטע נעים מאוד אני אירית" היא הושיטה לי יד בכדי שאלחץ אותה "אה...נעים מאוד אני נויה" השבתי בלחיצה. מביך. לפחות אותי. בכל פעם שאני מכירה בן אדם חדש אני מסמיקה. לא נעים.
"נויה שם יפה." היא ספק אמרה ספק קבעה בחצי חיוך.
כאילו ניסתה להציל את המצב.
"אמ...האמת אני צריכה את ד"ר רונן איפה אני יכולה לראות אותו?"
"ד"ר רונן? הוא היה כאן לפני שניה רגע. בואי איתי אני אקח אותך אליו". היא לקחה אותי לחדר מטופלים"הנה! ד"ר רונן! הגיעה מתלמדת חדשה!!" היא צעקה לו.
הוא הוזיז את הווילון ו...אופס.זה היה הוא. נתקלתי בד"ר רונן לפני כמה דקות. שיט.

(פעם ראשונה שאני מפרסמת את מה שאני כותבת ואני לא סגורה אם להמשיך תגיבו אם תירצו...)