When He Made The Whole Difference

part 1

לג׳ונגקוק היו ימים טובים יותר, הוא הכיר ימים טובים יותר.
מדוע כולן נראות אותו הדבר? כבר תקופה שאינו מזהה את לקוחותיו הקבועות של הבר הותיק, כל מה שיכל הוא לראות אלו בחורות הלבושות צמוד מדי, חשוף מדי או בולט מדי לטעמו. שלא תטעו בעבר זה אף גרם לו לריגושים מאין כמותם, 'אולי כל העניין פשוט נעשה... משעמם? כן. כל כך משעמם' הוא המשיך לתרץ לעצמו בראשו, זו חייבת להיות התשובה. הרי מי עוד מכיר את ג׳ונגקוק מ...עצמו, כמובן.
"אחי אני לא יודע מה איתך אבל אני וסאג'ין לגמריי עפים מכאן." טאהיונג אמר נושק לאותה בחורה אקראית בשפתייה המלאות,
"קוראים לי סאנגהוק אדיוט!" ג׳ונגקוק כמעט וגיחך למראה חברו בעל אותם הסטנדרטים הנמוכים, חוטף כהוגן באמצעות תיק המעצבים המשובץ שעד לפני רגע התחכך בו כשהיה המטרה הראשונית של גברת פלסטיק.

ג׳ונגקוק שילב את ידיו אוטומטית, נצמד למשקוף חדר הבר הצפוף, אפשר לומר 'חדר ההזדמניות' כפי שמכנים אותו.
"ברצינות וי, השם שלה? איך אתה יכול לשכוח דבר כזה?" אמר לאחר שראה את אותה סאנגהוק יוצאת מדלת הבר בכעס. טאהיונג עיסה קלות את לחיו האדומה עם קרח שהיה מונח לצידו ונאקת כאב חרישית איימה לפרוץ מפיו.
"רגע אז מי זאת סאג'ין?" בחר טאה להתעלם ממצפונו.
"אתה פשוט מקרה אבוד." ג׳ונגקוק לגם מעט מכוס הסוג'ו שברשותו, חוזר בשנית להביט לעבר הבר שעם הליכתו התרוקן כליל מלבד זוג פצצות הורמונים מתקתקות.
"מי שמדבר, אחי שמע אין כאן בחורה אחת שאתה לא יכול להשיג ותראה אותך.. עומד כאן מולי ומנסה לעורר לי את המצפון, בחייך איפה קוקי של פעם."
סיים טאהיונג את דבריו פוסע לאיטו להשיג לו עוד משקה חריף מהברמן, ואולי לנסות את מזלו בשנית.

"אני באמת שלא יודע." מלמל ג'ונגקוק ומתיישב על הספא הלחה שדי ברור אילו מעשים מגונים נעשו עלייה כמה דקות קודם לכן, אך מישום מה זה לא היה לו אכפת. הוא כבר יכל היה להבחין בזווית עניו בצמד בחורות המתקרבות לעברו, עם כמה שרצה לעזוב את אותה הספא הנוחה להפליא לצאת מן הבר, ואולי לעולם לא לשוב. משהו אחר תפס את תשומת ליבו, מישהי אחרת. הוא יכל לראות אותה בבירור מבעד לכל ההמון, כמעט ויכל להריח את עורה מרב שהיפנתה אותו בהופעתה.

שיערה היה צבוע, חולצת תחרה איכותית כיסתה את גופה העליון, כך שלא ניתן היה לראות ולו מעט ממנו. היא לבשה את אותם המכנסיים הצמודים אשר הבליטו את ישבנה העגול והעניקו לאחרים זוית ראייה מזמינה, ומשום מה זה כל כך הכעיס אותו ושלא אשכח לציין את הצורה התמימה בה שרבבה היא את שפתייה כאשר פטפטה עם מנהל הברמן, קים סאוק ג'ין - ידידו הטוב של ג'ון ג׳ונגקוק מזה שנים, מה שבוודאי גרם לו לעשות את הצעד הראשון שכמעט וחשב לוותר עליו.
אין ספק שהוא ישיג אותה, הוא תמיד משיג; המשיך לדרבן הוא את מחשבותיו. רגליו מעין התרוממו מעצמן, עניו ננעלו על אותה ורודת שיער אלמונית ולא נחו ממנה אף לו לרגע. ג׳ונגקוק מימיו לא היה כה מרוכז, הוא לא החזיר מבטים חמים לאלו המבקשות בשלומו כשפסע לעברה, רק מנסה לחשוב כיצד למשוך את תשומת ליבה, בדרך שתשאיר לה צלקת מן הערב הבלתי נשכח הזה.