When He Made The Whole Difference

Part 3

ג׳ונגקוק השתהה לרגע קט, היא בוודאי מתלוצצת ובכן הבגדים שאותו הנער לבש בליל קודם היו בגדי נשים! הוכחה מוחצת לכך שהוא אינו האשם בסיפור הזה, זה הדימוי שאותו הנער בחר להציג כשהוא הגיע לבר הכי סטרייטי שקיים בסיאול. ג׳ונגקוק לא השתנה, הוא פשוט היה שיכור ולכן זה לגיטימי לפול תחת כזו אישיות מיוחדת ולא מוכרת במידית. הוא החל עוזב את ידיו של צבוע השיער, מנתק את החמימות שהעניקו זה לזה ומחליף אותה בקרירות מייסרת שאותה החלל מספק, אך עם זאת לא מסיר את עניי השקד הכהות שלו מן הנמוך אף לו לשניה בודדת. הוא התייסר. כבר שבועות שהוא מחפש אחר אותה הנערה, מעניק מזומנים בשל יחוסו לכל עובר ושב המפגין רצון לחפש אחרייה.
היא תפסה מקום כה מרכזי במהלך יומו שזה פשוט דרבן אותו להמשיך. ג׳ון הכחיש את העובדה שהוא נהנה ממציאת משמעות חדשה בימיו הלא שגרתיים, המשעממים והמעיקים. בזמן כה קצר של הירהורים מצידו, ג׳ונגקוק השיב את אותה החמימות לידיו, גורם לקימור גבותיו של ג׳ימין שהיה כה מופתע מן הצעד הפתאומי והלא אופייני לאחר גילוי נאלח שכזה.
״אני אשמח אם נהיה חברים.״ ג׳ונגקוק מחה, גורם לסומק ורדרד בוהק להתפרס על לחיו המלאות של האחר.

עד מהרה מצאו השלושה את עצמם בבר משקאות חסר כל נפש אדם, מלבד המלצרים הרוטנים שהעדיפו את האח הנמצא בלב הבר; מאשר לשרת את אותם הלקוחות הלא רצויים בשעה הזו של היום.
״תזכירי לי למה באת איתנו האיון?״ קיטר ג׳ון בעודו לוגם כמות דיי נכבדת מן חבית המשקה המשכר.
״לא תהיה קיימת אפשרות שאתן לג׳ימין לבלות עם טיפוס כמוך.״ אמרה מורחת את ידיה על ג׳ימין, ומעניקה לאחיה הקטן את המסר בדרך הכי ברורה שיש - תתפוס מרחק.
זה לא דבר שג׳ונגקוק מתגאה בו, אבל הטעם שלו ושל האיון היה זהה במיוחד. עוד מהתקופה שהאיון הייתה יוצאת עם הנער הזה בשם ג׳יסאנג, שג׳ונגקוק מצא אותו מושך בצורה יוצאת דופן עד שכמעט ונישק אותו בחופשת הסמסטר, מה שגרם לג׳יסאנג ולאחותו להפריד כוחות בשל המשיכה הבלתי רצונית אליו או כשאידאל היופי של האיון מקורס למשפטים נכחה אצלם בבית, וג׳ונגקוק כמעט ואיבד את עשתונותיו למראה, עד שאחריי סקס לוהט אחד עימה הבין עם איזה סוג בנאדם יש לו עסק, ונמנע מלהיפגש איתה.

שעות של צחקוקים בלתי פוסקים, החלפת מבטים עויינים ואף התגרויות תשוקתיות חלפו, ג׳ימין כמעט ואיפשר להבל השכרות להשפיע עליו, אך כשהפאלפון שלו החליט לרטוט תחת מכנסיו, הוא החליט לתת מענה לצד האחר על הצג; במקום פרטי יותר.
״לאיפה אתה הולך?״ הצעיר השיכור בלע את מילותיו, עניי השקד שלו החלו נעלמות וככל נראה כמנסה הוא להישאר מפוקס, ׳הוא לא יתן לו לברוח ממנו בשנית׳ חשב לעצמו.
״יש לי שיחה.״ ג׳ימין צחקק למראהו הפרוע והראה לו את צג השיחה כשהפלאפון החכם מכסה את כף ידו הקטנה בשלמות.
״אני בא איתך.״ ג׳ונגקוק מחה בתוקף וקם ממקומו, מביט חטופות בבוגרת שכבר שקעה בשינה עמוקה לצד מעילו האפור של ג׳ימין, וגיחך לעצמו שולח מסרון לטאה, הנמצא בקרבת מקום, שייקח אותה הבייתה למקרה ויחליטו השניים לשנות את מיקומם. כאשר טאה ענה מהר באופן כמעט ומפתיע, הניח ג׳ונגקוק בהקלה שהבחור כנראה בדרכו.
״זו רק שיחה ג׳ון.״ ג׳ימין מלמל, קוטע את הבחור הבוהה במסך הפלאפון שלו בעודו מתקדם לעבר המרפסת שהמקום הציע לאלו המעוניינים לעשן. עם זאת ש׳ג׳ון׳ לא יכל לסבול את הרישמיות המעיקה בשמו; המסתררת תחת שפתיו של מאלכסן העניים, הוא צעד אחר פסיעותיו זו אחר זו.
״יונגי? למה התקשרת?״ ג׳ימין מלמל לאחר הנמצא על הצג, וכהה השיער רק תהה לעצמו מדוע הבוגר לא משתמש ברשמיות שכזו כלפיי הזר, ׳האם הם באמת כאלו קרובים?׳
״אני לא עשיתי כלום אני נשבע.״ באותו הרגע שהמילים הללו בחרו לצאת מפיו, קולו הרך ועם זאת מחוספס קלות בברור התחלף בצחקוק שג׳ונגקוק רצה להיות הגורם לו, אותם עיניים נעלמות, חיוך חשוף שיניים לבנות וחינניות שפשוט לא ניתן לעמוד בפניו.
ג׳ונגקוק סגר את פער המרחק בינהם, מתקרב לאחר הנשאב עמוק בתוך השיחה השיגרתית הזו.