When He Made The Whole Difference

Epilogue

השמים קרנו באותו יום סתוי, והעלים שנחתו להם כך בבוקר הקריר כבר הספיקו להקנות לעצמם את צבעה החמים של השלכת. היום השלישי בשבוע מעולם לא נזכר לברונטי כיום כה מושלם, היום, הוא קרוב לודאי יתוודא בפני אהבתו הראשונה, והדחייה? אינה משנה לו מאומה.
נמוך הקומה פסע לאיטו ברחובות סיאול, מאדק לשכמו את תיק הצד שלכאורה נראה כה נשי, אך בשבילו הוא היה פשוט יפיפה וסגנוני. חולצת בית ספר אשר הייתה גדולה עליו בכמה מידות הוכנסה באלגנטיות תחת מכנסיו הכחולים, ועליה הושחל אפוד כהה בדיוק בצבעם של העלים. דבר לא ישבש את האמירה איתה קם הבוקר,
תקופה לא מעטה בה ליבו חש רודף בעיוורון אחר אליל השכבה הצעירה. כן, זה היה כה פתטי מצידו רק לזנוח קלות לכיוון הזה,
אך ראשו מזמן כבר אינו חלק מן המשוואה.

הוא נכנס לשער הראשי, אורז את מטרייתו התכולה בעמדת הכניסה המובנת ומניח לה להתאחד עם חברותיה הדוממות בעודו פוסע אל עבר הלוקר, בכדי להוציא את ספר ההיסטוריה של האומות המאוחדות לו נזדקק בשעה הפרטנית שלו עם המורה הותיק ביותר של בית הספר.
״אהה~ ג׳אנגקוק תהיה עדין יותר!״ הוא עבר במסדרונות הכעת ריקים מנפש חיה והקולות שניסה להדחיק רק התחזקו כאם איתרו דווקא אותו, האחד שיאזין להם. ג׳ימין צעד מהר יותר, ומהר עוד יותר.
״אהה~ פאק״ הפעם נתמזגו אותן אוקטבות לא פוסקות עם אלו העמוקות של האחד שאהב וכמה שזה גרם לליבו הפועם להצטמק עד לכדי כאב.
ושכבר חש שרואה הוא בבבואת השניים הדמעות לא איחרו מלנשור עם צעדיו שהלמו במרצפות בעוז, הוא ניסה להדחיק את הפלגת דמיונו למה שאוזניו שמעו רגעים בודדים קודם לכן ושעיניו ליטשו במהירות.
״למה ג׳אנגקוק?״ הוא החניק בין שלל ניירות הטואלט שאגר בכפות ידיו הקטנות, ״למה?״