החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

חלק ללא כותרת 43

הערת הכותבת:

נק' מבט: כללית

ליאו הבין שיצא אידיוט כשניקו שוב בכה והלב שלו נעצר וגם המקל החדש ששיחק בו. "היי...אני מצטער, אחי. אני יודע כמה זה קשה לך. לא הייתי צריך להגיד את זה. אני מצטער" ליאו מלמל במבוכה. ניקו הנהן בעיניים עצומות והייזל התעוררה. היא התבלבלה מהשתיקה המביכה וקמה לישיבה כשהיא מנסה לסדר נואשות את שערה המתולתל. "מה פספסתי?" שאלה בסוף וליאו וג'ייסון צחקו בעוד ניקו משפשף את עיניו בעייפות על ג'ייסון וג'ייסון לוקח ממנו בעדינות את הצלחת שלו רחוק ממנו ומכסה אותו עליו בשמיכת פוך. 'הוא נראה כל כך שלו כשהוא ישן,' חשב ג'ייסון וליטף לו את השיער שלו. 'אסור להרוס את זה.' "תמיד כיף כשמישהו אומר את זה. אוכל, גבירתי הצעירה. פספסת רק אוכל." ליאו קרץ לניקו וזה חייך חלושות ושוב הודה לו בעיניו. ליאו הנהן והושיט להייזל שני שיפודים, סלט וטאקו, כמו מה שהיה לכל אחד כאן. "ואוו" הייזל אמרה כשקיבלה את האוכל ולקחה אותו והתחילה לאכול. ליאו קרץ אליה. "בהחלט ואוו. זה מ ע ל ה ז כ ר ו נ ו ת, לא, ג'ייסון?" ליאו שאל את חברו בעיניים נוצצות. ג'ייסון נחר תוך כדי אכילה בזמן שהאחרים צחקו. "אתה תצחק לי על זה לנצח, נכון?" ג'ייסון רטן אבל צחק בעצמו בלית ברירה. כשכולם סיימו לאכול הם התארגנו לשינה והייזל שמרה ראשונה. "תישן,ליאו" היא אמרה לו בעוד הוא כמעט נרדם ישר לאש. ליאו הניד בראשו. "את יודעת, לבסק, כל מה שעברנו...גורם לי לתהות...מה היה קורה אם היה אחרת, אם הכל היה מתרחש אחרת, אם את היית נשארת במאה הקודמת." הוא מלמל ושיחק בגחלים בידיים חשופות. הייזל הנהנה תוך כדי סיום האוכל. "כן. גם אני חושבת על זה לפעמים. זה בלתי נמנע. אבל הדבר הכי חשוב לדעתי, הוא שאני משמחת את ניקו." היא החוותה בראשה לאחיה שישן ליד ג'ייסון. ליאו הנהן. "תגיד," הייזל אמרה. "באמת לא פספסתי כלום כשקמתי? אני מכירה את ניקו, ובדיוק ככה הוא מתחמק ממני כשהוא נבוך. ככה זה היה גם זמן קצר בספינה." ליאו שיחק בידיו. "טוב, היה לו איזה קטע עם הבן זוג שלו וויל." הייזל חייכה וגיחכה. "אה. אני מבינה. רק וויל מביך את אח שלי ככה." היא אמרה וחזרה לאכול כשהיא מחייכת. ליאו בחן אותה והיא הסתכלה עליו בשאלה. היא התחילה גם לפחד מעט. ממתי ליאו רציני ככה? זה לא התאים למשפחתו. "את יודעת...זאת סגירת מעגל, מה שאנחנו עושים עכשיו, וגם עם החברים שלנו. אני חושב שסבא רבא רבא שלי סמי הביסאבואלו שלי, היה גאה ואוהב את זה." הוא אמר בטון הכי רציני שהייזל שמעה ובטח גם תשמע ממנו אי פעם. היא הנהנה לאט, הניחה את הצלחת על השלג וחיבקה אותו. "היי, לבסק, לשנינו יש חברים." ליאו אמר, נבוך, אבל לא התנגד. הייזל צחקה והתנתקה ממנו כשהיא מסתכלת עליו באהבה. "הפילוסוף והמכונאי ליאו וואלדס." היא אמרה בחיבה. ליאו חייך חיוך מתוח והלך לשק שינה שלו. "הכמעט סבתא רבתא רבתא שלי, הייזל לבסק." הם צחקו וליאו נרדם בחיוך.