מחשבות מנייר

הנערה ששמה אני

 

הזנחתי את המסכה,

והפלתי את המחסומים,

רציתי להיות חופשייה,

ועכשיו כולם יודעים שאני פגומה,

באש ובמים בין גבעות והרים,

הלכתי אחריך בעיוורון תמים,

לא ראיתי השקרים,

הכחשתי הסודות,

ומצאתי את עצמי בתוך ים של דמעות,

הטיפולים לא משפיעים,

הזמן לא מרפא,

ואני עוד מחכה לנס שיקרה,

תהרוג אותי עכשיו,

או שתשחרר לחופשי,

כי הלב שלי אסיר בתוך קליפה ששמה כשמי,

הראש שלי מריץ תמונות מהעבר,

הפה שלי משחזר את כל מה שנאמר,

מה אעשה עכשיו לבדי,

מעיפה מבט זר במראה שממולי,

העבר כבר נאמר,

והעתיד אינו ידוע,

ואני מתבוססת בדם מלבי הפצוע,

וזהו סיפורי על הנערה ששמה אני.