מצחיק שאתה יכול לחיות את החיים שלך כמקסימום בשבילך וברגע אחד הכל ייתנפץ לך בידיים, זה מה קרה לי- בסופו של דבר.
מרגיש לי כאילו זה היה אתמול, כאילו אני עוד שם וזה מוחשי.
אני זוכרת את עצמי עוד מתווכחת עם אחותי זואי על האוזניות הטובות לשמיעה ואותה אומרת לי "את היית בנסיעה הקודמת".
אני זוכרת טוב מאוד את מבטה של אימי שהביט מחוץ לחלון, מבטה היה מהורהר שלא הצלחתי לפענחו.
אני זוכרת את אבי מתופף לו עם אצבעותיו על ההגה לפי קצת המוזיקה הנשמעת מהרדיו.
אני זוכרת את עצמי, ראש ריק ממחשבות.
מתפשרת בסופו של דבר עם זואי על האוזניות ומביטה בחלון.
ואני זוכרת שחור.
ואני כבר לא זוכרת כלום.
______________________
הייי♡
אז די חזרתי לאפליקציה אחרי 3 שנים שמחקתי את הסיפור היחידה (מי שזוכר חחח)
זה די סיפור משוכתב, הכנסתי בו אפילו טיפה וויב ערפדים ומקווה שתהנו!
(אם נשארו פה בכלל אנשים שקוראים את הדברים האלו)
~מאיה
YOU ARE READING
אקדמיית אגרסיה
Wampiry"קלואי, את ערפדית" "זהו?" ~ קלואי אדמונד נערה בת 17 שהספיקה לעבור בחייה דברים שאפילו אישה מבוגרת לא תעבור. חייה קורסים לתוך ידיה. התנקשות בחייה ואיבוד משפחתה הם רק עוד סתם דברים שקרו מהתאונה. היא ערפדית, ולא זהו.
