Hyung's Hugs | TAEKOOK

Hyung's Hugs

"ג'ונגקוקי אוהב חיבוקים?"

"לא."

+++

ג'ון ג'ונגקוק לעולם לא היה אחד שמחבב מגע פיזי, מכל סוג שהוא. הוא כבר בן 20, אך עדיין לא חווה את הנשיקה הראשונה שלו, הוא לא 'השתעשע', בקושי נגע במישהו עם קצה אצבעו- וחיבוקים היו הסיוט הגרוע ביותר שלו.

חבריו, לעומתו, היו אולי ששת האנשים שהכי אהבו מגע בכל העולם כולו. ג'ונגקוק לעולם לא חשב שתהיה לו כימיה כל כך טובה עם אנשים כאלו. לכל שבעתם היה הרבה במשותף, והחיבור הרגשי שלהם היה ברמה אחרת. הם היו כל כך שונים אחד מהשני, אך עדיין כל כך דומים- זה בכנות היה מדהים.

"יא, ג'ון ג'ונגקוק." הנער המוזכר היה באמצע קריעת שחקן אחר באוברוואץ', אך סובב את ראשו אל חברו והמהם כתגובה. "מתי תפסיק להיות כזה קר לב?" הבלונדיני התבכיין. ג'ונגקוק נאנח והסתובב על כיסאו כך שכל גופו יהיה מופנה אליו. "מה יקרה אם יום אחד אני אבוא לבכות על הכתף שלך?" הוא הסתקרן ונשען קרוב יותר לג'ונגקוק.

"טאה, " הוא נאנח פעם נוספת. "אתה יודע שאני לא האדם הנכון לבוא אליו במקרים כאלה. כנראה עדיף שתלך לג'ימין היונג או לנאמג'ון היונג אם אתה עצוב, הם טובים עם רגשות וכל מה שקשור אליהם. למה, קרה משהו?" טאה המוזכר, או בשמו המלא טאהיונג, התעלם משאלתו, והמשיך לשאול.

"אז נגיד שיום אחד אני אבוא אליך כשאני בוכה ואבקש את הנחמה שלך, אתה פשוט תגיד לי ללכת?" הוא נשען לאחור והביט בג'ונגקוק בעיניים עצובות וגדולות. "למה שתרצה את הנחמה שלי כשאתה יודע שאני לא יכול לתת לך את הדבר הספציפי הזה?" הוא ציחקק במבוכה, השיחה הזו נהייתה מעט מוזרה. "כי אני רוצה את הנחמה שלך. תענה על השאלה." ג'ונגקוק שם לב שהבלונדיני החל להיות מעט מוטרד, אבל באמת שלא היה הרבה שהוא יכל לעשות כדי לספק אותו. הוא פשוט היה כזה. "אממ... אני מניח שאני פשוט אלטף את הראש שלך ואקבל קרינג' מעצמי בזמן שאעשה את זה?"

טאהיונג נעמד. "אוקיי. אני אלך לעזור לג'ין היונג עם המצרכים." הוא הביט למטה והתעלם מעיניו של ג'ונגקוק, לפני שצעד מחוץ לחדרו.

בסלון

"היי, בלונדי, איזה פסנתר נפל עליך?" הוסוק, הוירוס השמח של החבורה, התיישב ליד הבחור העצוב על הספה הגדולה, והניח את זרועו מסביב לכתפיו. "פסנתר הג'ון ג'ונגקוק," הוא השיב עם קול שבקושי נשמע. "הו, מאוהב קטן ומסכן שכמוך... מה הוא עשה הפעם?" הבעת פניו נהפכה לאחת רצינית עם השם המוזכר, ודאגה יכלה להיראות בעיניו החומות והיפיפיות. "כלום, אני מאושר לדעת שבמקרה שאני אבוא אליו בוכה ואבקש את הנחמה שלו, הוא ילטף את הראש שלי ויקבל קרינג' מעצמו בזמן שהוא עושה את זה." טאהיונג קבר את פניו בידיו. הוא באמת לא רצה לבכות בגללו, שוב.

"הוא אמר את זה??" הוסוק כמעט צעק, אך נרגע די מהר. הבלונדי פשוט המהם כתגובה. "תקשיב, חומד," הוא נאנח. "אתה צריך פשוט לעבור הלאה... יש לך את הקראש הזה עליו עוד מאז ימי התיכון ואתה כבר בן 22. הוא לא מסוג הבנים שמתאהבים בהם, אתה יודע את זה. זאת לא אשמתו, הוא פשוט כזה." הוא הזיז את ידו מעלה ומטה על גבו של טאהיונג, בניסיון לנחם אותו. "אני יודע." טאהיונג הרים את ראשו והביט בבחור לצידו בעיניים שבורות.