חברים לחיים

פרק 3: תתהוררו!

יונגי התעורר במקום שהוא לא הקיר. הוא באה בתקרה הלבנה ללא רגש, 'איפה אני?' חשב זה לעצמו. 'מה קרה?' יונגי נזכר בהכל ביו רגע. את הנפילה, את צעקותיהם של חבריו, את המים הקפואים, את ריאותיו שהוא חשב שעומדות להתפוצץ. יונגי התיישב במהירות. "וואו, תרגע, אתה בטוח עכשיו" אמר מישהו שיונגי לא זיהה את קולו. "איפה החברים שלי?" שאל יונגי, יצא לו קול צרוד, הוא הרגיש כאילו הוא לא דיבר חודש. "הם בסדר גמור, אנכנו רק מחקים שהם יתעוררו" אמר האדם ואחזיר את יונגי למצב שכיבה. "איפה אני?" שאל יונגי. "בבית החולים" אמר האדם. יונגי אעביר את עיניו על החדר. מסביבו היו וילונות. "החברים שלי נמצאים מאחורי הווילונות האלו?" שאל יונגי. "כן" אמר האדם, כנראה היה רופא. "אני רוצה לראות אותם" "לא עכשיו, אתה צריך לנוח" אמר זה. "כמה זמן אני כאן?" שאל יונגי. "שבוע" אמר הרופא לאחר שתיקה ממושכת. "אז נחתי מספיק, תן לי לראות את החברים שלי" דרש יונגי. "אני יודעה שאתה נסער אבל אתה חייב ל..." יונגי קטע את מילותיו. "אני רופה, אני מודע למצב שלי" אמר זה. הרופא ארים גבע. יונגי נאנח. "תן לי לראות אותם!" דרש יונגי. "אני אשאל את האחראי" אמר הרופא ויצא מהחדר. יונגי חיכה עד שהרופא יצא מתווח ראייתו ונעמד באתיות. הוא לא היה רופא, אבל הוא ידע איך להשיג את מה שהוא רוצה. הוא אלך באיטיות לכיוון הווילון שאפריד בינו לבין מי שהיה מאחור ואזיז את הווילון. 

יונגי כמעט התעלף ממה שהוא ראה. ג'ין שכב שם כשראשו מכוסה מתחבושת ופניו ניראו חיוורות בצורה מחליאה, על כל גופו היו שריטות. "היונג" לחש יונגי ונגע בזרועו של חברו. היד הייתה קפואה. יונגי הסתכל על המודד של פעימות ליבו של ג'ין, הכל היה סדיר. יונגי התקדם באיטיות אל כיוון הווילון שהיה ליד ג'ין ואסית אותו, ג'אנגוק שכב שם, לא היה עליו תחבושות או דברים דומים, אבל היה לא הרבה שריטות. יונגי נשם בהקלה. "ג'אנגוק" ג'אנגוק לא ענה. יונגי ניער את חברו אבל הוא לא זז. "מה אתה עושה?!" יונגי הסתובב במהירות. הרופא מלפני כן היה שם ולצידו עמד רופא מבוגר ממנו. "מה קרה להם?" שאל יונגי. "כולכם נפלתם מצוק בגובה 40 מטר אל תוך אגם קפוא, העובדה שכולכם חיים היא נס בשל עצמו" אמר הרופא המבוגר יותר."אתה לא אמור לצאת מהמיטה שלך" אמר הרופא הצעיר ובא לאזור ליונגי ללכת חזרה אל מיטתו. יונגי התנגד. "אני כבר עומד, אז אולי כדאי שאני כבר אראה את כל שאר החברים שלי" אמר יונגי ברוגז. הרופא הצעיר אחליף מבט עם הרופא המבוגר יותר. הרופא המבוגר סימן לו לתת ליונגי ללכת. "בוא אחרי" אמר הרופא המבוגר. יונגי אלך אחריו. הרופא אוביל אותו לכיוון המיטה שבה שכיו נאמג'ון. "אתה היחיד שהתעורר עד עכשיו" ציין הרופא. יונגי לא ענה והסתכל על נאמג'ון ששכב בלי לזוז. יונגי שם לב לגבס שכיסא את רגליו של נאמג'ון. "מה קרה לו?" שאל יונגי. הרופא לא ענה. "ספר לי!" דרש יונגי בזעם. "הרגלים שלו התרסקו. אנכנו לא בטוחים אם יוכל ללכת יותר" אמר הרופא לבסוף. יונגי בלע את רוקו. ולאחר כמה דקות של שקט הוא אלך לכיוון המיטה הבאה. ג'ימין היה שם, הוא היה מונשם, אבל חוץ משריטה ענקית על עיניו הוא נירא בסדר. השריטה אפילו נראתה כמו משהו שיעלם תוך שבוע. יונגי אלך למיטה שליד ג'ימין, אוסוק שכב בה. הוא היה נירא אומלל, לא היה לו את החיוך התמידי שהיה על פניו, מחונת הנשמה הייתה מחוברת לפיו ותחבושת סבבה את צורו. יונגי אחז בידו של אוסוק. "הוא אגיע לכאן במצב גרוע. הוא כמעט מת פה" דמע נפלה על לחיו של יונגי. "הוא יחיה?" שאל יונגי לבסוף. "כן, הוא יחיה, אבל האחד הבא הוא מי שאתה צריך לדאוג לגביו" אמר הרופה. "למה אתה מתכוון?!" שאל יונגי בחלחלה. וי היה האחרון שנשאר. שתי הרופאים החליפו מבט ביניהם. לבסוף הרופא אוביל אותו אל הווילון שכיסה כנירה את מיטתו של וי. "תצטרך לראות בעצמך" אמר זה ואסית את הווילון. 

ברגע שיונגי ראה את וי הוא ארגיש את הכוח אוזל מגופו ומרגליו. הרופא הצעיר נאלץ לתפוס אותו לפני שהוא צנח על הרצפה. וי היה מחובר לכל כך הרבה מכשירים שכמאת ולא ראו אותו. כל גופו היה כחול וורידיו ניראו כמעט שחורים. זעה כיסתה את כל גופו ותחבושת נחה על עיניו. "מה קרה לו?!" שאל יונגי בזעזוע. "תנוח עכשיו, אנכנו נסביר אחר כך" אמר הרופא. "אם לא תסבירו לי עכשיו אני אכבל אתקף חרדה ואני לא מתמודד עם התקפי חרדה כל כך טוב!" אמר יונגי והתחיל להתנשם בכבדות. הרופא הצעיר רץ ואביא ליונגי מסכת הנשמה. "הוא נמצא רק אחרי יומיים, הוא היה בקצה השני של האגם, הוא נירא כך כבר מאז" 

אוקי, אני מקווה שנהניתם, אם כן יופי, אם לא באסה. תנו ניחושים מה קרה לוי או מה קרה לכל אחד מהחבורה, כמובן אם אתם רוצים, אם לא אז אתם לא חייבים חח. וחכו לפרק הבא אני מניחה.