לא בחרתי

פרק 3

פרק 3

. . . . . . . . .

הדמות השחורה צחקה למראה של ג׳ימין הפצוע, ומשכה אותה בשערה.
"מה קורה איתך ילד.. תשנה צורה" הרים את גופו המעולף של ג׳ימין, שהתחיל להתקרר.
ג׳ימין פתח את עיניו, שכבר לא היו בהירות.
צבען היה אדום דם, וניביו החדים יצאו ממקומן.
הוא כל-כך ניסה להמנע מזה, אבל למראו של הערפד הבוגר שמולו, הוא לא יכול להשאר בן אדם חלש ולקוות שיישאר בחיים.

"אז הנה אתה, ערפד צעיר, נעים מאוד"
"תסתום..!"
"מה קרה? קשה לך לשנות צורה?"
"אמרתי לך לסתום!"
"אתה עוד לא רגיל לתופעות הלוואי? איזה ילדון"
"אני לא יחזור על הבקשה שלי שוב!"
ג׳ימין צעק והניף את טפריו באוויר, אבל לפני שהספיקו לחתוך את עורו של העומד מולו, הוא כבר ברח דרך החלון הפתוח, מותיר את ג׳ימין ליפול על רגליו לצד גופותיהם של הוריו.

°           °            °

הוא רץ מהר ככל שיכל, לא יודע לאן.

הוא כנראה התעלף בזמן שברח,אבל עכשיו הוא שוב כאן
רץ למקום מסתור כלשהו, כל מקום, אם קיים.
הנשימות שלו הפכו קצרות ומהירות, וראיתו הטשטשה. הוא איבד כל תחושה בגופו, וכבר לא תיפקד. רגליו רצו לבד, לוקחות אותו איתן.

העשב מתחת לרגליו היה נעים, הוא לא ראה אותו ולאחר מכן גם לא הרגיש אותו, אבל כנשפל עליו מחוסר הכרה, זה הרגיש נעים וטוב.
היה כיף לרגעים ספורים לתת להכרתך להאבד, ולחושך העמוק לסחוף אותך איתו.

אבל לפני שעצם את עיניו, מכונית שחורה עצרה לפניו.
מהגובה שהיה, יכל לראות רק את גלגלי המכונית, וגם רק את רגליו של האיש שיצא ממנה, והתקרב עליו בצעדים מהירים.

מה שבטוח, הדמות לא סתם מתקרבת אליו, או שזה הסוף שלו, או שזה תקווה חדשה.

°             °               °

"התעוררת?"
קול מוכר מאוד שאל בדאגהס קול עמוק, שבלתי אפשרי לשכוח.

ג׳ימין לא הגיב, רק התרומם מעט, ונאנח מהכאב בכל גופו.
האדם המטושטש התקרב אליו ועזר לו לחזור לשכב על הספא ספוגת הדם, שגרמה לו לתהות במשהו.
"אתה צריך עוד מנוחה"
חזר הקול שוב, וגרם לליבו לדהור בגעגוע, לא זוכר למה.
ג׳ימין מצא בעצמו כח, וקם.

הראייה שלו עדיין הייתה עמומה אבל החדר שידר גוונים כהים. כל הסמים שהזריקו לו בבית הכלא התחילו לאבד השפעה.
"מה אני עושה פה?"
שאל את האדם בקול צרוד וחלש.
"כנראה שאיבדת הרבה דם, תנוח"
ג׳ימין הסתכל על הדם שבסביבתו. זאת הסיבה שלא השתנה, זה הדם שלו.

הוא נח עד שראיתו חזרה להיות ברורה, וראשו פחות כאב. הכל נרגע קצת עד שהביט באדם שמולו, וכאב הראש, פעימות הלב החזקות, הראיה המטושטשת, חזרו.