אני רצה, הכי מהר שאני יכולה, החתך שלי ברגל נפתח שוב, שיט, הוא מדמם. לוקאס והחבחרה שלו ישר מאחורי. אני רצה, אבל גם הם. הלב שלי פועם כל כך מהר שאני חושבת שתכף הוא יתפוצץ. הכדורים שורקים ליד האוזן שלי. באלי לעצור. הכל לחזור למה שהיה בהתחלה. להריח פרחים, לעשות פיקניק, לשחות בבריכה. אלה פריבילגיות שהיו בעבר, עכשיו? מי יכול לחשוב על פרחים כשכל יום בורחים ממשהו אחר? אני עדיין רצה אבל תכף אני אפול, אצנח לחול עמוק. רחוק. אבל הם לא יעצרו. אולי הם ידרסו אותי. או שירחמו עליי. אולי פשוט ירו עליי. בין כל המחשבות האלה לא הסתכלתי לאן אני רצה ויותר חשוב, לאן הם רצים. אני מביטה לאחור. הם כבר לא שם. אני עוצרת. מסדירה את הנשימה שלי ומביטה שוב, לוודא שהם באמת הלכו. ומסתובבת חזרה לכיוון הגבעה שלי.
#סיפורבהמשכים
YOU ARE READING
הסוף
Adventureאפוקליפסה, אחרית הימים, הסוף. תקראו לזה איך שבא לכם אבל לי זה לא משנה, אני רק רוצה למצוא את המשפחה שלי ואת תומס. הוא נעלם לי בפיצוץ הראשון, מאז עברו שנתיים ואף אחד מבני משפחתי לא הראה סימני חיים, אז אני גונבת, בורחת ולפעמים רוצחת, אבל רק כשצריך. אני...
