אני מחנה את המכונית במתחם בית הספר ולוקחת את התיק שלי במהירות כדי להספיק לשיעור. אני בודקת בשעון היד שלי ורואה שנשארו לי עוד עשר דקות עד לתחילת השיעור. מזל, כבר חשבתי שאני מאחרת.
יצאתי מן האוטו, האוויר הקר מכה בי ואני מיד מהדקת את הסוודר לגופי. זה מזכיר לי שאני חייבת לחדש את המלתחה שלי, החגים קרבים ואיתם גם השלג. אולי אחרי בית ספר אלך להסתובב קצת בקניון, יש דברים שעוד לא ראיתי באנגליה, אני בטוחה בזה.
נכנסתי לבית ספר, מתקדמת לכיוון הלוקר שלי. אני מחייכת לכמה תלמידים שעוברים לידי ומסתכלים עליי, חלקם מנופפים לי ואומרים בוקר טוב.
אני עושה את הקוד לפתיחת הלוקר, ״מה קורה?״ שומעת את הקול של חברתי הטובה, רוז. ״את לא מבינה כמה אני עייפה.״
מחייכת אליה, ״הכל בסדר. למה את עייפה?״ אני שואלת בהתעניינות בזמן שאני מוציאה את הספרים לשיעור הראשון מהלוקר.
״היה אתמול את המסיבה הזאת של דון, תמי ואני הלכנו. לא יודעת איך הלכתי שיום אחרי זה יש בית ספר.״ היא מספרת, פיהוק יוצא מפיה. ״חבל שלא באת.״ מוסיפה.
גלגלתי את עיניי, ״לא הפסדתי כלום, אני בטוחה בזה.״ עניתי לה.
״את יודעת, בכל זאת.. חבר שלך מארגן מסיבה בבית שלו. אני הייתי הולכת גם אם הייתי חצי מתה.״ אומרת לי. אני ורוז מאוד שונות, במחשבה, באופי וביופי. אני באמת חושבת שלא הפסדתי כלום שלא הלכתי למסיבה שדון חבר שלי אירגן. אני לא מקנאה לו, אני סומכת עליו בעיניים עצומות ויודעת שהוא לא יעשה כלום עם אף אחת. רוז לעומת זאת הפוך ממני, היא עברה הרבה עם החברים הקודמים שלה ולא תסמוך כל כך מהר על מישהו חדש. תמי, חברתי הטובה השניה שהלכה איתה אתמול, כנראה לא הצליחה להרים את עצמה בבוקר. אני בטוחה שהיא שתתה המון. גם אני ותמי מאוד שונות. לשלושתינו יש אופי מאוד שונה משל השניה וזה מה שחיבר אותנו.
״לא נורא, פעם הבאה אני אבוא.״ אמרתי בחיוך קטן, סוגרת את הלוקר ומסתובבת לכיוון הכיתה. ״הייתי חייבת ללמוד לקראת המבחן, אני מאוד מקווה שאעבור אותו. זה המקצוע היחידי שאני לא מצליחה בו ואני חייבת להוציא ציונים גבוהים.״ אנחה יצאה מפי והלחץ התחיל לגבור בי, אני שונאת פסיכולוגיה.
״למה את לא לוקחת מורה פרטי?״ רוז שואלת אותי.
״לא יודעת. אני יותר אוהבת לעשות דברים בעצמי. אני מאמינה שאני בסופו של דבר כן אצליח לקלוט את החומר הזה.״ אמרתי. ההורים שלי יהרגו אותי אם אני לא אוציא ציונים טובים.
הצלצול נשמע, קוטע את שיחתנו בזמן שאנחנו נכנסות לכיתה. אנחנו יושבות בשולחן הקבוע שלנו ומחכות למורה שתכנס בעוד כמה דקות. תלמדים נכנסים לכיתה ומתחילים להתיישב, עוברים ליד שולחננו ומברכים את רוז ואותי בבוקר טוב. אני בינתיים מוציאה את הטלפון שלי ובודקת אם יש הודעות חדשות מדון וברגע שאני רואה שאין, אני מבינה שכנראה הוא עוד ישן.
YOU ARE READING
School boy |
Romanceליב, נערה לשני הורים מצליחים ואחות קטנה לעוד אח גדול חיה את החיים שכל אחת הייתה רוצה לחיות. עם עתיד מבטיח, חבר חתיך וחברות שתמיד לצידה היא יודעת לחיות בצורה הכי טובה. כולם מכתירים אותה כ׳מלכת הבית ספר׳ וכולם גם רוצים להיות בחברתה. ליב היא לא כמו כל...
