אומרים שדם סמיך ממים. זו הזהות שלנו. זה מה שקושר בינינו. זאת הקללה שלנו. יש שקשרי הדם מזכים אותם בחיי אושר ותפנוקים ויש שקשרי הדם כופים עליהם חיי שעבוד.
זה היה לילה סגרירי וגשום בבית משפחת קוֹלִינְס, 1790. בָּרְנַבֵּס , הבן למשפחת קולינס, ירד בגרם המדרגות למשמע קול זמיר יפיפה המהדהד בראשו. הוא ירד ועיניו פגשו את ז'וֹזֶט- העלמה היפיפייה משכונתו. עיניה נצצו לאורו של הירח וקולות העטלפים ליוו את שירתה הענוג. זה היה לו ברור, הוא מאוהב. אך איך יוכל הוא לגשת אל עלמת החן בעודו בזוגיות עם אחרת- אַנְגֵ'לִיק, משרתתו האישית בטירה? האם יוכל הוא לשבור את ליבה? האם ייקח הוא את הסיכון שבבגידה?
"ברנבס, אני אוהבת אותך" אמרה אנג'ליק לעברו, היא נשקה לו ושאלה-"אותה אוהב אותי גם? אמור לי זאת. אמור- אני אוהב אותך אנג'ליק". אנג'ליק חיכתה בציפייה לדבריו של ברנבס הניצב מולה ופניו מודאגות, הוא פתח את פיו ואמר "אוי אנג'ליק, אך לא תרצי לשמוע שקר נכון?" סיים את דבריו ויצא מחדרה בטריקה. אנג'ליק הבינה שמדובר באחרת. באנג'ליק העצובה החלו להתפתח תחושות- תחושת הקנאה, תחושת התאווה, תחושת הבדידות והאכזבה. לרוע מזלו של ברנבס- מדובר במכשפה. אנג'ליק מלאת הזעם ורגשות הנקם התמלאה ברעיונות. דרכים לגרום לברנבס לשלם את מחיר הבגידה, מחיר העזיבה- מחיר כבד. היא שלחה את ידה אל עבר ספר הכשפים והחלה למלמל מתוכו תוך זריקת וערבוב חומרי הכתוב. לבסוף היא הניפה פסלון דמוי סוס שמונח היה על שולחנה וניפצה אותו על רצפת חדרה.
"וִיקְטוֹרְיָה", אמר הָארִי, האב למשפחת קולינס. "כן, הארי" השיבה לו ויקטוריה אשתו. "עלינו לבלות יחדיו יותר האינך חושבת כך?" "בהחלט!" הסכימה ויקטוריה כאשר פסל דמוי סוס שהיווה הרהבת הארמון נחת על ראשם ופסק את נשימתם האחרונה. בוקר זה היה האחרון בחיי הוריו של ברנבס קולינס.
"אויה הגזרה שנפלה עליי!" צעקה אנג'ליק תוך ריצה ישירה אל גופותיהם הקרות והריקות של ויקטוריה והארי- פיסות בשר ריקניות אותן היא עצמה הוליכה שולל. מסביבה החלו להתאגד תושבי העיר- חלקם מרכינים ראשם ומורידים כובעם וחלקם רועשים ומחוללים מהומה. רעש ומהומה ובו בזמן שקט מוחלט שרר בעיר.
ברנבס העצוב הבין שעליו מוטל כבוד המשפחה, שכן לא נותר אף אחד שהכיר מדמו של משפחתו. הוא היחיד הנותר עם דם קולינס. הוא החל לחפש ולפרוק את רגשותיו עם ז'וזט. "ז'וזט היכן את?" קולו של ברנבס הדהד בין קוטלי הקירות. הוא עבר בין חדרי השינה, בין חדרי העובדים ואף בבתי האזרחים אך אף איש לא ראה את מקומה האחרון של ז'וזט. לפתע, קול מוכר נשמע אל עברו של ברנבס- "ברנבס, מי חסרה לך? אהובתך האמתית? היא פה מולך" ברנבס הפנה את מבטו, הוא ראה מולו את אנג'ליק בעלת חיוכה הצבוע. הוא הרים אותה מצווארה וצעק אליה בקולו התקף "נגעת בז'וזט שלי? אם כן אני מבטיח שאני..." הוא קטע את מילותיו כי הבין היכן ז'וזט.
"ז'וזט! עצרי!" צעק ברנבס כשראה מולו את ז'וזט. היא נראתה כמתה והתקדמה בצעדים אטיים את קצה צוק האהבות הנכזבות. ז'וזט נעצרה בקצה הצוק, היא הסתובבה אל ברנבס, הוא סימן לה לבוא אליו אך לפני שהספיק לעצור אותה מילים יצאו מפיה- מילים האומרות "עזור... לי." ז'וזט נפלה אחורנית מצוק האהבות הנכזבות בעוד ברנבס בוהה בגופתה הנופל לאטו. הוא החליט לקחת צעד וליפול אחריה. חייו בלי אהובתו האמתית כלא חיים. ככלא עשוי בשר ודם. הוא נפל מיד אחריה ורצה לגעת בפניה אך היא כבר הגיעה לתחתית. הוא הבין זאת- זה נגמר. הוריו האהובים ואהובתו האמתית סיימו את חלקם בחייו של ברנבס. רגע לפני הגעת גופו אל הקרקעית וחיבור נפשו המת עם גופו המת אנג'ליק שצפתה מן הטירה בשמחה ובששון עשתה מעשה- היא הפכה את ברנבס למפלצת, למוטציה, לבן אל-מוות בעוד אהובתו האמתית ז'וזט תישאר מאחור. אנג'ליק לקחה את הוריו, את ז'וזט אהובתו והפכה אותו לערפד.
YOU ARE READING
אהבה בין שיני הערפד
Paranormaleברנבס קולינס היה בחירת ליבה של אנג'ליק המכשפה אך גורלה המר הפריד בין השניים. היא תעשה הכל כדי לזכות בלבו של ברנבס. הכל. . . . . לקחתי השראה מסרטים ומספרים שקראתי על הדמויות.
