אם סם חשה זעזוע או אימה למראה התנהגותה של סמנת'ה - היא היטיבה להסתיר זאת. היא טאטאה ביסודיות את הזכוכיות מהרצפה, כולל הרסיסים שהסתתרו מאחורי הרהיטים. זה לקח רבע שעה פחות או יותר ובמהלכה סם ,בניגוד מוחלט לאופיה, לא הוציאה מילה. היא יכלה כמובן לומר לסמנת'ה שאמה גרועה פחות משנדמה לה, או לחלופין להזכיר לה את כל הדברים הטובים שכן היו בה. היא יכלה לספר סיפור ממיס לבבות על אם וילדה שתלויות אחת בשניה תלות נטולת תנאים ואוהבות זו את זו יותר מכל דבר אחר - עד שיום אחד מריבה קורעת ביניהן. באותה הזדמנות סם גם יכלה לרמוז עד כמה טיפשית הייתה המריבה הזאת, ולציין שהיא לא דורשת כעס ארוך שנים. אבל סם לא עשתה אפילו אחד מהדברים האלו, בגלל שהיא ידעה שהאם שדפקה על הדלת כדי להיכנס ולבקש סליחה, זו אותה האם שמילאה כוס וודקה ומיד אחר כך סובבה את רולטת ההימורים. אותה האם שגרמה לבתה לעבוד על חשבון שנות נעוריה כדי להחזיר חובות. לפעמים אהבה וקרבה שנבנו במשך שנים ארוכות וטובות, עלולות ליהרס ביום אחד רע. יש מעשים שלא צריך לסלוח אליהם בקלות.
זה לא היה הרגע המזהיר ביותר של סמנת'ה - הדמעות מרחו את האיפור מתחת לעינייה ופניה האדימו מבכי. היא הייתה כמו סירה בסערה, לאט לאט טובעת; והיא לא הפגינה כל סימן לנכונות לצאת מהמצב הזה. בשביל זה סם הייתה שם. היא שלפה ספר מתכונים שכל תפקידו בעשור האחרון היה לצבור אבק, ופתחה בעמוד אקראי. לאחר שהמתכון נבחר סם הוציאה ממעמקי ארון המטבח מצרכים שסמנת'ה נהגה להשתמש בהם פעמים נדירות בלבד בגלל מחירם הגבוה. לאט, אבל ביסודיות היא הוסיפה וערבבה את המצרכים לפי הצורך. המטבח לא כלל רבים מכלי הבישול הבסיסיים ביותר וסם נאלצה למצוא פתרונות יצירתיים, וכאילו במקרה להרעיש תוך כדי. בהתחלה סמנת'ה התעלמה, אך כשסם החלה לרסק ביסקוויטים באגרופיה היא כבר לא יכלה להבליג "מה לעזעזאל את עושה עכשיו?" היא דרשה לדעת.
במירב השלווה והרצינות שסם הצליחה לגייס היא ענתה "מכינה מוס שוקולד," ולמראה מבטה המשתהה של סמנת'ה, הוסיפה "שוקולד פוטר הכל."
לרגע סמנת'ה נשארה ללא מילים, היא התלבטה אם לראות את זה כבדיחה מאוד לא במקום, או כהזמנה לצאת מהרחמים העצמיים ולעזור בהכנת המוס. לבסוף היא בחרה באפשרות השנייה, בעיקר בגלל שהבכי גזל את רוב הכוח שהיה לה לשכנועים וויתורים מיותרים. בדממה הן עבדו כך ביחד: סם בניצוץ חיוך קטן שמעולם לא סר לגמרי מפניה, וסמנת'ה עם עיניה שעוד לא התייבשו לגמרי מדמעות.
"איך ידעת שאני אוהבת לבשל?" במפתיע סמנת'ה הייתה זו שקטעה את הדממה.
"אני יודעת הכל." סם אמרה בידענות.
"בואי נבדוק, את יודעת למה אני אוהבת כל כך מוס שוקולד?" סמנת'ה הקשתה עליה.
"ברור שאני יודעת, אבל אני מעדיפה שאת תספרי רק כדי להיות בטוחה."
"ביום הולדת האחת-עשרה שלי הבאתי מוס שוקולד לבית ספר כדי לחלק לילדים, קשה להאמין עלי, נכון? בכל מקרה, ג'וש גרין, ילד אחד מהכיתה שלי צחק עלי ואמר שרק בנות מבשלות עוגות."
"מה עשית?" סם שאלה בצחוק כבוש.
"זרקתי את המוס על הפנים שלו," סמנת'ה ענתה במלוא הרצינות "בדיוק כמו בסרטים."
סם לא יכלה עוד לעצור את צחוקה "זה כבר נשמע יותר דומה לך. חוץ מזה," היא שנתה בפתאומיות נושא "כבר כמעט אחת עשרה בבוקר, כדי לך לישון; זה לא מומלץ להגיע לראיון עבודה עייפה."
"את ידעת על ראיון העבודה?" סמנת'ה התפלאה.
"כן, כמו שאמרתי, אני יודעת הכל."
אז כן, אולי סמנת'ה הייתה סירה שטובעת בים סוער, אבל סם גם הייתה שם, וזרקה לה גלגל הצלה.
YOU ARE READING
כתב מראה
Sachbücherסמנת'ה היא בחורה צעירה שרוצה להנות מכל מה שיש לחיים להציע: היא רוצה לעבוד בעבודה מספקת ורווחית ולהיות במערכת יחסים ארוכה. כלומר, זה מה שסמנת'ה רצתה עד לפני כמה שנים, כשעוד הייתה לה תמיכה כלכלית, קשר עם משפחתה, וחברים תומכים. לצערה, דברים אלו נדמים...
