(ננטש)קוסמים וחצויים- עולמות נפגשים

את הכל בשבילי

נ.מ. פרסי

אז אחרי שוויל חזר עם ניקו ישן בידיים וכולנו אמרנו "אווו" וליאו צילם תמונה למזכרת התיישבנו במעגל כדי להחליט מה לעשות הלאה.

"אז, מה נעשה?" שאלה פייפר.

"טוב, אנחנו לא יודעים איפה לוק ואנחנו לא בדיוק יכולים להתחיל לחפש כמו שצריך אז אני מציע שננסה להתנהג כאילו זה לא קרה עד שנראה הוכחות או דברים שיעזרו לנו להבין איפה הוא ואיך הוא חזר. אין טעם שכולנו נתחיל להלחיץ את עצמנו סתם." אמר ג'ייסון.

"זה לא סתם! הוא לא סתם!" אמרה (צעקה) אנבת'. חיבקתי אותה.

"אני חושב שיש היגיון במה שאמרת, אנחנו יכולים לחשוב על זה ובינתיים להתנהג כאילו כלום לא קרה עד שנגלה איפה הוא ואז נוכל למצוא אותו, אבל עד אז אנחנו צריכים להעמיד פנים שזה לא קרה כי אנחנו לא רוצים לסכן אותו" אמרתי.

"למה אתה מתכוון בלסכן אותו?" אמר וויל, שניקו עדיין ישן בין זרועותיו.

"טוב, ממה שאנחנו יודעים יש לי איזה סבא מרושע או משהו כזה כאן שלוק הזהיר אותנו מימנו, מה יקרה אם הוא יפגוש את לוק ויגלה את החשיבות שלו עבורנו, הוא יכול להשתמש בו כפיתיון, הוא יכול לנסות לענות אותו כדאי למצוא אותנו או את המחנה, לא חסרות לנו אפשרויות." אמרתי והבטתי באנבת'.

אני יודע שהיא מבולבלת עכשיו, אני יודע כמה היא רוצה לראות אותו חיי וגם תאליה, הבטתי בשתיהן. 

"אנחנו לא נתעסק בזה עכשיו, אנחנו נעשה כאילו זה לא קרה וככה נשמור את לוק בטוח עד לפגישה הבאה שלנו." אמרתי, בשביל תאליה ואנבת'.

"טוב" אמרו כל השאר וסיכמנו.

-שלוש לפנות בוקר-

קמתי וירדתי למטה, ראיתי את אנבת' יושבת על הספה ובוהה בספר.

ירדתי בשקט מוחלט למטה וחיבקתי אותה מאחור (כן, כן, כן, אני יודע שזה מסוכן אבל הייתי חייב ...),

"מה? מי? אהה פרסי" היא אמרה והלכתי להתיישב לידה.

"חכמולוגית, אני יודע שזה קשה אבל זה לטובה, רק ככה לוק יהיה בסדר" אמרתי וחיבקתי אותה.

"זה לא זה, אני יודעת שהוא יהיה בסדר אבל... אבל אני לא יודעת מה אני מרגישה..." היא אמרה ואני מודה שטיפה החוורתי, בפעם אחרונה שזה קרה היא הייתה מאוהבת בו. 

יש סיכוי שאנבת' אוהבת את לוק ולא אותי? רק המחשבה על זה גרמה לי לרעוד.

"פרסי, לא לזה אני מתכוונת, אני אוהבת אותך ורק אותך. אני... זה פשוט..." היא אמרה והביטה ברצפה, הרגשתי הקלה עצומה על מה שהיא אמרה.

"הכל בסדר אנבת', את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל, תמיד" אמרתי. היא הביטה לי בעיניים.

"אני לא יודעת כבר מה אני מרגישה.

עצב.

שמחה.

כעס.

בלבול.

אתמול התחלתי לשקוע במחשבות עליו... לא יודעת מה אני מרגישה בנושא,

האם אני כועסת עליו? על זה שבגד בנו, שבגד בי

האם אני שמחה שהוא כאן? שהוא חזר?

בסוף הוא בחר לעשות את הדבר הנכון וסלחתי לו נכון? אם סלחתי אז למה אני מרגישה ככה? אני חשבתי לעצמי.

ואז אתה השחלת את ידך לתוך ידי והרגשתי תחושה מנחמת ונעימה עוטפת אותי, הרגשתי אסירת תודה לך ולא רציתי שיעזוב את ידי, חיזקתי את אחיזתי, לא מוכנה להרפות, עדיין לא.

"אנבת'" אתה לחשת לי בחזרה, לפני ששמתי לב דמעה יחידה ירדה מעיני ואתה התקרבת אליי וחיבקת אותי.

שוב הרגשתי את ההרגשה המשונה, כאילו... אסור לך לעזוב, אתה לא יכול לעזוב, כי אם אתה יעזוב אני... אני לא יודעת איך אני אצליח להמשיך.

כשאתה חיבקת אותי הרגשתי מין תחושה מנחמת, נעימה, מוכרת. עוטפת אותי, מחממת אותי, מלטפת אותי, לא רציתי שזה יגמר, לעולם." היא אמרה בשקט, מסבירה לי איך הרגישה אתמול.

"אנבת' אני לעולם אבל לעולם לא יעזוב אותך, התחושה הזאת שהרגשת, היא אותה אחת שאני מרגיש בכל פעם שאני רואה אותך, בכל פעם שאת עוברת לידי, בכל פעם שאת קוראת לי מוח אצה כשאני עושה או אומר דברים טיפשיים. התחושה הזאת בשבילי היא את, את הכל, כל מה שיש ואין לי. את הכל בשבילי. ואני לעולם לא יעזוב אותך" אמרתי, בוהה בעיניה היפיפיות והסערה המתמדת בהן נרגעת.

"פרסי" היא לחשה ושמה את ראשה עליי והפעם ידעתי שאין טעם במילים.

 היא נרדמה ואני נשארתי לידה וחיבקתי אותה בעדינות וליטפתי את ראשה.

ונשארנו ככה מחובקים עד הבוקר.

...

אני ממש מצטערת שלא העליתי אתמול, ניסיתי והיה כתוב לי שהוא עלה והיה נראה לי מוזר שלא קיבלתי תגובות והיום גיליתי שהוא בכלל לא עלה.

בכל מקרה עכשיו הוא עלה ואני מקווה שאהבתם.

אני יודעת שזה אולי לא הכי נכון אבל... זה חמוד!! (לפחות לדעתי...)

אני לא יודעת למה אבל יש לי קטע עם קטעים כאלה חמודים!!!

שאלה: 

אם יכולתם להפגיש זוג אחד מי הייתם מעדיפים?

פרסי ואנבת' פוגשים את מגנס ואלכס\פרסי ואנבת' פוגשים את סיידי וקרטר (למרות שסיידי וקרטר הם אחים ולא זוג).

בכל מקרה תכתבו לי בתגובות.