בין השורות/ Tamami

ت︎

כשהיא הייתה בת 10 העבירו את החדר שלה לממ"ד. כשאנשים שאלו, היא אמרה שהיא פשוט הרגישה יותר בטוחה שם. בייחוד בזמנים הקשים ההם, של המלחמות והטילים. אבל זו לא הייתה הסיבה. הסיבה הייתה שהיא צרחה כל לילה. ההורים שלה ניסו הכל. הם לקחו אותה לעשרות פסיכולוגים וניסו כמעט מאה סוגי כדורים שונים. היא אושפזה 5 פעמים, אך תמיד סולקה מהמחלקה כי לא הניחה לבנות האחרות לישון, וממילא הם לא התקרבו למציאת פתרון. זה לא פגע בשום יכולת חברתית שלה, היא לא הייתה פגועה נפשית או חולה או משוגעת, פשוט לא עבר לילה שהיא לא צרחה בו. 
בגיל 14 חברים שלה התחילו לתהות למה היא אף פעם לא מגיעה למסיבות פיג'מה, או לטיולים בחוג שנמצאה בו, ואיך היא תמיד מקבלת פטור מהטיול השנתי. וההורים שלה התחילו לדאוג שזה יימשך לנצח, וכבר נגמרו להם הכדורים והפסיכולוג הנוכחי שלה היה במרחק שעה וחצי נסיעה, כי כל אלו שבסביבה וויתרו עליה- וגם הוא לא עזר. 
כשהגיעה לגיל 17 היא התאהבה בפעם הראשונה. וזה היה מדהים ולא ייאמן כמו שתמיד תארה לעצמה. וככל שמערכת היחסים נהייתה יותר אינטנסיבית, בזמן שהלימודים שלה היו יותר ויותר לחוצים, הצרחות שלה הפכו חזקות יותר וארוכות יותר. הצעקות שלה היו כל כך חזקות שאם מישהו עמד ליד דלת הממ"ד הוא היה שומע אותה. וכשהלב שלה נשבר היא צרחה כל כך הרבה שעד שהפסיקה כבר כמעט היה בוקר. ההורים שלה היו חסרי אונים יותר מתמיד. הם רק רצו לראות את הבת שלהם הולכת לישון עם חיוך. 
בגיל 19 היא הרגישה שהיא מתחרפנת. היא לא יכולה עוד לצרוח. היא הלכה והתאשפזה בבית חולים ובקשה מהם לא לשחרר אותה עד שהם מוצאים פתרון. בתוך התהליך של המחלקה היא הבינה סוף סוף למה היא לא מפסיקה לצרוח. והתברר לה שהיא כן משוגעת למרות הכל. היא רדופה שדים פנימיים והם יוצאים רק בצרחות. והיא לא יכולה להרדם בלי לצרוח כי השדים האלה לא נותנים לה. במילים שלה, היא מקוללת. 
בגיל 21 הם שחררו אותה, עדיין צורחת, כי הם וויתרו. 
אז גם היא וויתרה. היא נסעה 700 ק"מ למקום צוקי ומבודד, והיא צרחה אל תוך קניון עמוק ושמעה בחזרה את ההד שלה. ואז היא עצמה את עיניה ונשענה קדימה, מוכנה להסחף אל המוות נטול השדים. 
והיא הרגישה את עצמה כמעט נופלת כשיד חזקה תפסה אותה מאחורה ומשכה אותה בחוזקה. 
וכך, בגיל 21 היא התאהבה שוב. והפעם זה היה מדהים אפילו יותר, והכיל את כל כולה. גם את השדים והצרחות. והיא גילתה שהשדים שלה מפונים הצידה גם אם היא פשוט מקבלת מספיק אהבה. ובלילות ממש קשים, בהם לא יכלה אלא לצרוח, הוא שתק. וכשסיימה הוא חיבק אותה ואז הם הלכו לישון. וזה די מטורף, איך היא הייתה צריכה לוותר על החיים בשביל לחיות באמת. אבל זה גם הגיוני, כי בסוף מה שצריך לקרות קורה, אפילו לאנשים מקוללים כמוה.