מפתחות המוות

פרק 11 ~ אני אעשה הכול

פרק קצר כי אני עדיין עובדת על העלילה מחדש ורציתי להעלות היום.
תהנו~

---

ג'ימין לא היה מפוחד כל כך כבר הרבה זמן. הוא הסתובב ברחבי האזור במשך דקות ארוכות עד שקאי חזר יחד עם מורו, ג'יסונג. שניהם נחתו לפני ג'ימין וגרמו לו להביט בהם בהתרסה שמעט הרתיעה את קאי.
"מה לקח לכם כל כך הרבה זמן?" הוא צעק בקולו העדין והמעט גבוה. ג'ימין אף פעם לא צועק. הוא תמיד הצליח לשמור על הדמות החביבה והמתוקה שיצר לעצמו, כך לשמוע אותו צועק היה דבר מוזר מאוד ומרתיע. קאי מיהר לגשת לג'ימין ולאחוז בידו בעדינות.
"תירגע, ג'ימין, אנחנו נציל אותו." אמר בקול הרך ביותר שהצליח להפיק.
כשג'ימין לחוץ או מפוחד הוא מוציא את רגשותיו החוצה בצורת כעס על מנת להגן על עצמו, לא שהגיע למצבים רבים כמו אלה. בכל מקרה אחר הוא לא היה צועק על מורו לשעבר. ג'ימין פחד ממנו פחד מוות עוד בתקופה בה ג'ימין למד בכיתתו של ג'יסונג בבית הספר למלאכים.
הצעיר מבין השניים עצם את עיניו, לקח נשימה עמוקה ואז שחרר אותה לאט דרך הפה, חוזר על הפעולה מספר נוסף של פעמים לפני שפקח את עיניו והביט בג'יסונג.
"הרבה זמן לא נפגשנו, ג'ימיני." אמר המורה בקולו העמוק שלא תואם את מראהו הילדותי והמטעה. אותו מורה היה בן יותר משלושת אלפים שנה.
רעד קל עבר בג'ימין והוא הנהן קלות בראשו לפני שדיבר. "חבר שלי נדקר מהמפתח האפל ואז אחד מיצורי הגיהנום הגיע ולקח אותו." אמר בשקט. "אני חייב להציל אותו." קולו הפך מלא תחינה. "אתה חייב לעזור לי, אני מפחד לבקש מג'אהיון."
ג'יסונג הרים את ידו ועצר את שטף דיבורו של ג'ימין, שנראה ויכול היה להימשך לנצח. "אני אעזור, הירגע." אמר הבוגר. "אבל זה יהיה קשה לאתר אותו." הוסיף, גורם למבטו של ג'ימין להפוך מלא נחישות.
"אני אעשה הכול בשביל להחזיר אותו." הוא אמר ברצינות, גורם לחיוך לעלות לשפתיו של מורו לשעבר.
"זאת הגישה שאהבתי אצלך כל כך. חבל שעזבת את הכיתה שלי." הוא אמר והניח את ידו על גבו של ג'ימין, לוקח אותו לעבר מעונות הלהקה בה ג'ימין וג'ונגקוק נמצאים.

----

לפרוטקול, אין לי מושג באיזה קאי בחרתי, טיאקסטי או אקסו, אז אתם מוזמנים לפנטז בעצמכם~
תגיבו את מי מהם אתם מעדיפים💙