החיים בכפר היו נהדרים, באמת!
אני קמה בכל בוקר משירת הציפורים הנהדרים שבכלל לא מעצבנים אותי, מקבלת כיכר לחם מהמוכר בליווי צעקות משונות כמו "גנבת", ואז הולכת ועוזרת לאנשים ש"בטעות" נפלו משלולית מים וכתודה הם נותנים לי את הארנק שלהם. וכמובן, החלק האהוב עלי, היום המדהים שלי מסתיים בסמטה חשוכה תחת קורת הגג של הכוכבים.
כמה נחמד.
רוב הזמן הייתי לבד, וזה לימד אותי המון.
זה לימד אותי שאני תמיד צריכה לדאוג לעצמי קודם, כי אף אחד אחר לא יטרח.
אנשים אף פעם לא ירצו שאני אצליח, ואותם אנשים בטוחים שכולם רוצים בהצלחתם.
רוב הזמן אנשים אומרים דברים מטופשים וגורמים לאחרים להסתכל עליהם מוזר. ומי שלא, כנראה מטומטם כמוהם. בגלל זה אני מאז ומתמיד מעדיפה להיות לבדי.
ולא, לא כמו בספרים של הנערות (יותר נכון סדרות, כי מתברר שאף אחד לא קורא יותר ספרים).
אני באמת ובתמים מעדיפה להיות לבד.
ככה הרבה יותר קל לגנוב, שזה הדבר השלישי שלמדתי.
אני הולכת באלגנטיות לדוכן הלחמניות, ותוך כדי הליכה לוקחת אחת. עד שהמוכר מבין מה קרה, אני נעלמת.
אני חיה ברחוב מאז שאני בת שלוש, אז טיפחתי במיומנות הזאת.
למזלי היו לי אנשים שדאגו לי.
ננה.
ננה היא כמו סבתא בשבילי.
היא תמיד הייתה מספרת לי על ההורים שלי. היא הייתה מספרת לי שהם הגיעו לכפר כשאמא שלי רק הייתה בהריון איתי, והם שכרו חדר קטן שבו הם גרו גם אחרי שנולדתי.
היא סיפרה שאמא שלי הייתה אישה יפיפיה וחכמה, ואבא שלי היה חזק ושנון. הם חיו בשלום עם השכנים, אבל החליטו לעזוב הכל ולעבור למקום אחר כשהייתי בת שלוש.
וכשאני אומרת לעזוב הכל, אני מתכוונת הכל. גם אותי הם עזבו.
ננה לא הסבירה לי למה הם עזבו, כנראה בגלל שגם היא לא יודעת את הסיבה.
אבל זה בסדר, העובדה שהם עזבו אותי מספיקה לי. בכל מקרה, ננה לקחה אותי אליה אחר כך.
לא שהיה לה לאן לקחת, היא הרי גם גרה ברחוב, אבל לא היו לי הרבה אפשרויות גם ככה, הרי ילדה בת שלוש לא יכולה לשלם שכירות או לעבוד.
ננה טיפלה בי, שיחקה איתי, האכילה אותי, וכשאנשים עברו ברחוב ונרתעו מהילדה הקטנה, רזה ומלוכלכת, ננה הזכירה לי תמיד להיות לחייך, סתם בשביל לעצבן את אותם אנשים.
כשגדלתי, לפני שלוש שנים, הגלגל התהפך ואני התחלתי לטפל בננה. היא נהיתה זקנה ושברירית, ואני לקחתי על עצמי את האחריות לטפל בה. גם ככה אף אחד אחר לא יעשה את זה.
וכמובן, הדבר האחרון שלמדתי מחיי ברחוב.
לא-לספר-את-הסודות-היקרים-שלך.
אתם בטח שאולים, איזה סוד כבר יכול להיות לנערה ענייה מכפר קטן מרפובליקת האדמה?
ובכן, אני כשפית מים.
מה שמוזר, כי הוריי נולדו בממלכת האדמה – לפי מה שננה סיפרה לי – ואני גדלתי באמפריית אדמה. מאיפה הכוחות האלה מגיעים?
טוב, מהאושר והחברות כמובן.
סליחה, הייתי חייבת.
מאז שגילית את יכולת הכשפות שלי ניסיתי לאמן את עצמי. מה שלא הצליח לי, אני די גרועה בזה.
הכישוף הכי מוצלח אצלי הוא שפיכת שלוליות ולגרום לאנשים להחליק.
מה שמאוד שימושי, אתם אפילו לא תדמיינו לעצמכם כמה קל לגנוב ככה לאנשים את הארנקים (בטעות, כמובן).
בכל מקרה, אם אני אגלה את זה למישהו והסוד לא ישמר, אנשים רעים מאוד יכולים להשתמש בי לרעה.
ואני לא רוצה שהכנופייה "שלישיית האיום המשולש", יציקו לי להתגייס אליהם.
בהתחלה הם פעלו ברפאבליק סיטי, אבל אחרי שממלכת האדמה הפכה לאמפרייה, הם העבירו חלק מהכוחות שלהם לשם למען גיוס כוחות למקרה של מלחמת כנופיות.
שידי שין, כשף מים ואחראי לגיוס חברי ארגון חדשים, ידוע כ "חוטף המכשפים". טוב, הוא לא באמת חוטף מישהו. פשוט כל מכשף אדמה שהיה בכפר הצטרף אליו, וזה די מחשיד.
בכל מקרה, אני שומרת את הכשפות שלי בסוד.
אבל אני זאת אני, ושום דבר לא נשמר אצלי בסוד לאורך זמן.
זה כמו חוק כזה לעמן האמת, ככל שהסוד גדול יותר, ככה רוב הסיכויים שהוא יתגלה מהר יותר.
וואו, כמה שאני שונאת את החוק הזה.
YOU ARE READING
The one who running //AVATAR//
Adventureעל העולם פוקדת אימה חדשה. ערפל מסתורי מתחיל להתפשט בין ארבעת האומות, ואף אחד לא יודע איך לעצור את זה. כולם חיכו שהאווטאר החדש יופיע באורך פלא ויציל אותם, בזמן שהם נהנים מהחיים ולא עושים כלום. אבל מישהו חשב אחרת. לאחר אווטאר קורה טנזין הבין מספר דברי...
