כעבור חודש
"עוד פעם." אמר מאסטר שין, בעודי מתנשמת.
למרות המאווררים הרבים שפוזרו בחדר האימונים, עדיין היה לי חם מאוד.
זיעה קרה נזלה במורד גבי, מרטיבה את שיערי וחולצתי הירוקה שהותאמה במיוחד לאימונים. מכנסי היו ארוכים, מכנסי טרנינג שמסטר שין הכריח אותי ללבוש בעוד אני רציתי ללבוש מכנס שורט.
הוא אמר שבשביל להיכנס לצורה, צריך להזיע הרבה.
שיערי היה קלוע לקוקו גבוה.
במקורו, לפני חודש, הוא היה ארוך ועבר את ישבני.
שיער חלק ושחור. אך כשהתחלתי להתאמן, הוא מאוד הפריע לי, אז גזרתי אותו עד הכתפיים.
"אני צריכה מים." אמרתי בין נשימה לנשימה.
הרגשתי את הבטן שלי מתכווצת מלחץ, ושרירי הרגליים שלי כאבו.
"אם תשתי עכשיו מים, לא תצליחי לעשות את התרגיל." אמר מאסטר שין, ואני ניגבתי את הזיעה מפרצופי.
גערתי בשקט לעצמי, והתכוננתי לעשות את התרגיל.
הקמתי את שתי רגלי במרחק אחת מן השנייה בכיפוף, וכיוונתי את ידיי, אחת אחרי השנייה, מול פני. התרכזתי בבריכת המים המלוחים שהוקמה באמצע חדר האימונים, והנעתי את ידי בתנועות סיבוביות.
לאט לאט, בועת מים החלה להיווצר מהמים של הבריכה.
מים נעו מתוך הבריכה לאוויר, יוצרים בועה כמעט מושלמת.
"טוצ'י, שימי לב!" צעק מאסטר שין, וזרק לעברי חפץ שלא זיהיתי.
מתוך אינסטינקט, סובבתי את כל פלג גופי העליון לעבר אותו החפץ בעודי מעבירה את ידי בצורה חדה באוויר.
בועת המים שיצרתי מקודם התעופפה יחד עם ידי, והעיפה את החפץ שנזרק לכיווני לצד השני.
מאסטר שין צחק בעודו מחא כפיים. "כל הכבוד, את רק משתפרת מיום ליום."
הסתכלתי על החפץ שנזרק לכיווני, וראיתי שהייתה זו הכפפה שלו.
"כל הכבוד. את יכולה ללכת לחדרך, ארוחת ערב תהיה בשבע כרגיל."
חייכתי אליו והרמתי את אגודלי לכיוונו, מאשרת, והלכתי אל חדרי.
אתם בטח רוצים שאני אסביר לכם מה קרה כאן הרגע.
שידי שין גילה על כשפות המים שלי כמו שהבנתם, ומאז אותו היום הוא התחיל לחזר אחרי.
לא, לא בקטע הקריפי או הפדופילי.
בקטע של "אני אאמן אותך ואהפוך אותך לסופר מגניבה".
הוא עבר כל יום בסמטה שלי, ושלח שליחים בערבים עם אוכל. הוא גם הביא לי בגדים חדשים ונקיים.
בסופו של דבר הסכמתי להצעה שלו לאמן אותי.
הרי שום דבר רע לא יכול לקרות מאימונים, נכון?
בתמורה אני אעשה שליחויות בשבילו, והוא ידאג לבית בשביל ננה.
נכנסתי אל חדרי.
הוא היה לא קטן ולא גדול, אלא בדיוק בגודל המתאים.
עמדה שם מיטת יחיד עם מצעים לבנים, שולחן כתיבה עם מנורת לילה, וארון עם אותו סט של בגדים.
הנחתי את התיק שלי על הרצפה ליד השולחן וישר קפצתי על המיטה, בלי להוריד את הבגדים המלוכלכים שלי.
מתי מעייפות, והנשימות שלי עדיין היו כבדות.
הסתכלתי על השעון המעורר שנח על שולחן הכתיבה שלי.
השעה הייתה חמש וחצי בערב, והתחלנו להתאמן בשבע בבוקר. הבנתי שאם אני לא רוצה לאחר לארוחת הערב ולהספיק להגיע לננה, אני חייבת ללכת להתקלח.
קמתי באי רצון מהמיטה הנוחה שלי, לקחתי מגבת מהארון ויצאתי מחדרי.
התקדמתי לעבר חדר הרחצה, שהיה ריק מאיש.
הבניין היה בנוי בצורה די משעממת.
לא הייתה הפרדה בין בנים ובנות במעונות, אבל כן היו חדרי רחצה ושירותים נפרדים לכל מגדר. החדרים של המגויסים החדשים (לא היו רבים מהכפר, אבל היו רבים מכפרים אחרים), היו מפוזרים ברנדומליות במסדרון. לא היו מעליות, ככה שאם רצינו לנוע בין קומה לקומה היינו צריכים לרדת במדרגות. חדרי המעונות וחדרי האימונים היו במסדרונות שונים, ובדרך כלל כולם התאמנו ביחד. חוץ ממני, אני התאמנתי בנפרד עם מאסטר שין בגלל שאני היחידה ששלטה בכשפות מים.
חדר האוכל גם היה משותף וגדול, אבל אני אכלתי בנפרד עם מאסטר שין.
התרחצתי במהירות, שמה את השמפו על שיערי וחפפתי בפראיות. אני אוהבת להתקלח. גם אם אלו מקלחות משותפות, זה עדיף מכלום. כשגרתי ברחוב לא יצא לי להתקלח הרבה, אז התענגתי מכל דקה מתחת למים.
יצאתי מהמקלחת, מייבשת את שיערי ושמה את הבגדים שלקחתי.
הייתה זו גופיה לבנה ומכנס טרנינג ירוק.
יצאתי מחדר הרחצה, ואת שאר הזמן עד ארוחת הערב העברתי בחדרי, לא עושה דבר ובוהה בקיר.
השעון המעורר צילצל בעשרה לשבע בדיוק. מסמן לי להתחיל ללכת לחדר האוכל הפרטי.
לא לקח לי הרבה זמן עד שהגעתי, וכשנכנסתי לחדר מאסטר שין כבר ישב מול צלחתו המלאה בדגים.
החדר היה גדול, אבל רק חלקו המרכזי היה מואר. שולחן האוכל עצמו היה מאוד ארוך, כשבקצה אחד ישב מאסטר שין ובקצה שיותר קרוב לדלת אני ישבתי.
מול כל כיסא נחה צלחת לבנה, שעליה נחו דגים צלויים וערימת אורז. מזלג, סכין, צ'ופסטיקס, כף, כוס וקנקן מים קרים.
"בדיוק בזמן." חיוך משוויץ בצבץ על פניו.
"השתדלתי." אמרתי בחביבות והתיישבתי.
התחלנו לאכול.
אכלנו בדממה, עד שמאסטר שין שבר אותה.
"מתקיים מחר נשף השילוש." אמר, ואני הנחתי את המזלג שלי.
כשרק הגעתי הנה, הוא סיפר לי מה זה.
זהו נשף שכל חברי הכנופיות נפגשים, ואם משהו חלילה יקרה לרעה, יכולה לפרוץ מלחמת כנופיות.
"למה אתה מספר לי את זה?" שאלתי אותו בשקט, לא מבינה את כוונתו.
"יש לי משימה ראשונה בשבילך." אמר, והניח את מזלגו גם כן.
לא בדיוק התרגשתי, סך הכל רציתי ללמוד לשלוט במים.
אבל לכל דבר יש מחיר.
"איזו?" שאלתי בשקט, מנסה לשים לב לכל צליל ותנועה שהוא עושה.
"אני אסביר לך הכל כבר מחר, עכשיו בואי ננסה להנות מהארוחה. כל מה שאת צריכה לדעת היום זה שאת מצטרפת איתנו מחר לנשף."
YOU ARE READING
The one who running //AVATAR//
Adventureעל העולם פוקדת אימה חדשה. ערפל מסתורי מתחיל להתפשט בין ארבעת האומות, ואף אחד לא יודע איך לעצור את זה. כולם חיכו שהאווטאר החדש יופיע באורך פלא ויציל אותם, בזמן שהם נהנים מהחיים ולא עושים כלום. אבל מישהו חשב אחרת. לאחר אווטאר קורה טנזין הבין מספר דברי...
