אני לורד וולדמורט

פרק 4

המחשבה הראשונה של טום הייתה לייצר עוד הורקרוקסים, אבל אז הוא נזכר איך זה נגמר בפעם הקודמת.

אח, כמה כיף שיש לך קללה משלך שתלמד אותך לא לחזור על טעויות.

מדען מוגלגי - שפעם טום היה תולה את חוכמתו בדם טהור, היום לא היה לו זמן לזה - אמר שמי שחוזר על אותו הביצוע פעמיים ומצפה שהתוצאה תשתנה הוא טיפש. טום וואנדרולו רידל ממש לא היה טיפש.

לכן הוא פנה לנתיב שהוא ניסה בעבר: חיפוש עקבות בספרות. קוסמי אופל שוטים ינסו, אולי, למצוא חפצי קסם מהוללים כמו עינו של ואנס, אבל טום ידע שהשלל האמיתי מסתתר בהערות סתמיות, איזכורים מעורפלים וכינויים שונים. שרביט הבכור היה כזה. נדרשה מיומנות של סלית'רין אמיתי כדי להבין שמוט הגורל ומטה המוות הם אותו אחד , לברור את השמועות הנכונות ולהצליח לאתר אותו.

הוא לא ידע בדיוק מה הוא מחפש - חפץ קסום או לחש, שיאפשרו לו חיי נצח (והוא היה מוכן לוותר על הנצח, לפחות לבינתיים) נטולי חרטה, ולכן הוא קרא ערימות של ספרים, שהובילו אותו בסופו של דבר - 

למבוי סתום.

הבושה.

אבל הפעם הוא היה בטוח שהוא בכיוון הנכון.

מדובר היה בחפץ קסום שמטרתו היא הגנה מפני כל פגיעה פיזית שהיא, כולל הזדקנות והיעדר אף, חפץ שנשמע מאוד תואם את ההגדרות של הפלג של דמבלדור לטוב אבל היה יחיד מסוגו ומסתורי, ולכן הוחרם. אבן אפולו, קמע הרופאים, חוט הנעורים, מרפא הנצח, תכשיטו של מנגו ועוד כל מני שמות שגרמו לטום בלבול קל בניסיון לזהות מה החפץ המדובר.

הוא בילה ימים שלמים ברפרוף בספרים עתיקים שזומנו, שוכפלו והוחזרו לבעליהם. האגודל שלו התמלא בחתכים בזמן שהוא הפך דפים במהירות ושירטט ציר זמן מעורפל ולא חד משמעי, אבל בכל זאת יעיל. אם החפץ אכן נוצר בתקופתו של סלאזר, מה שמעיד על עוצמת קסם ברמה גבוהה, הוא ידע בדיוק היכן למצוא אותו.

"הזדהה!" אמר קול מחוספס מתוך המסדרון האפל. 

טום גיחך. "לא נראה לי." הוא התקדם מספר צעדים בודדים, ואז עצר. הוא יכל לשמוע את המתח של הדמות שעמדה במרחק מספר מטרים ממנו, מה שדי הגיוני בהתחשב בעובדה שהוא היה מליט הכרה מוכשר ביותר. מוביליקורפוס, הוא החווה בשרביטו לכיוונו של האיש, וכשחבלים בלתי נראים מתלפפים סביב גופו וקושרים אותו, טום יכל סוף סוף לראות את הפנים של הגבר. הוא היה מחוספס וזיפי בדיוק כמו הקול שלו, גבוה ומוצק, אבל באותו הרגע נראה חסר אונים.

"מי אתה? אתה תחת אימפריוס או משהו? אני עובד בכיר במשרד הקסמים, אתה יודע."

"כמה נורא," קרא טום בדרמטיות. "ובאותה נימה, אני רוצה לציין שזה נהדר - כי אם כך אתה בדיוק מי שאני מחפש. שושואיסט, הלא כן?"