'תמיד אמרו לי שלאנשים טובים קורים דברים טובים, אך הם לא נשארים לנצח…לכולם יש סוף
אך אני חושבת שהם שכחו להזכיר פרט חשוב... הסוף הוא סוף אכזר ורע! זה מכה בך כמו ירייה, משתק אותך, מחרב את חייך כלא היו כלל! במקרה שלי… זה אבוד בשביל שנינו אתה מת, ולי… לי אין יותר סיבה להמשיך לחיות. כי אתה תמיד היית חייב לרצות את כולם, אני חושבת שאתה חשבת כל הזמן על אנשים אחרים שהיו בסכנה מאשר עלייך! לא חשבת שיום יבוא ותיפגע מזה! רק דאגת שאחרים לא יפגעו… ועל כך אני כל כך מעריכה אותך, אבל מה איתך? לדאוג לאנשים זה חשוב וזה היה תפקידך. אבל אל תגרום לעצמך להפסיד את הדברים שחשובים לך.
אוהבת כריסטיאן שלך.'
ירדתי מהבמה מנסה להסדיר את קצב הנשימה שלי ולהסתיר את הדמעות שעומדות בקצה עיניי, נפלתי לרגליי ולפני שהכל הפך שחור שמעתי את אמא שלי צועקת במעומעם "יהיה בסדר… אני מבטיחה כריס כריס כריס כריס!!"
קמתי בבהלה מהמיטה כשאמא עומדת מולי, מסתכלת עליי במבט מוזר ממלמלת משהו אך לא הצלחתי להבין מה… ובאותו רגע זה גם לא היה לי ממש חשוב לדעת, חשבתי רק על החלום המוזר והמפחיד הזה, אבל אני פשוט אנסה להדחיק אותו, הרי הוא לא צריך להדאיג אותי… נכון?
---------------------------------------------------------------
לפני שנכנסתי לכיתה פגשתי את טדי וקבענו להיפגש בספסל שאנחנו בדרך כלל נמצאות בו בהפסקה. מיהרתי לכיתה וכשנכנסתי קיבלתי 'קבלת פנים חמה' ממיס קרטר
"כריסטיאן שרלוט שירן! במה זכינו לראותך בשעה כזו מאוחרת של היום?"
יש לה מזל שהייתי צריכה לחשוב מהר על תירוצים שלרובם לא הייתה מאמינה אחרת הייתי *כמו תמיד* צועקת על זה שקראה לי בשמי המלא חשבתי.
"מיס. קרטר אני מצטערת אבל המכונית נתקעה"
טוב... אולי היא בכלל לא יודעת שאין לי רישיון
חשבתי בלחץ.
כבר הספקתי לראות את הוריד הבולט שלה יוצא מהמצח בזעם ואת פרצופה 'הלא יפה' בלשון המעטה, מאדים.
"גברת צעירה, אל תשקרי לי! ככה לא מתנהגים במיוחד ביום האחרון של כיתה י'ב! הכנסי לכיתה ושבי בשקט."
נכנסתי לכיתה והתיישבתי ליד מיה "גם את שמעת את זה? " "מה?! כריס הכל בסדר איתך?" מיה ענתה בבלבול "אה… אמ.. חשבתי ששמעתי משהו… לא משנה" עניתי בהיסוס.
'נפלא!' אני מתחילה להזות! חשבתי בציניות.
בהפסקה נפגשנו בספסל, כמו בדרך כלל רק שהפעם נפרדנו ואולי לתמיד כי כל אחת לומדת בקולג' אחר ובזמן החופשה אני נוסעת למחנה קיץ, טדי לאמא שלה - כי ההורים שלה גרושים ומיה בטח תתנחל אצל דרק והם יעשו את השד יודע מה..! ואני נוסעת למחנה קיץ, ברור שמאוד אתגעגע לבנות אבל אני חושבת שאני רוצה לפתוח דף חדש עם אנשים שאני לא מכירה, ובאותו רגע חשבתי רק על הרגע שבו אגיע אל המחנה, אם אני אפגוש חברים חדשים, יהיו נחמדים אליי? מעניין מי יהיה איתי בחדר- אני מקווה שיש הפרדה בין בנים לבנות!
YOU ARE READING
You don't know me... YET
Fanficכריס היא נערה מתבגרת טיפוסית ותמימה. בת למשפחה ממוצעת וחיה חיים רגילים... טוב, בערך. איך היא מרגישה שחייה משתנים מקצה לקצה? מה קרה בקיץ האחרון אשר שינה את הכל? כל זה תגלו בהמשך הסיפור סיפור מתח, דרמה ואהבה. קריאה מהנה :) ADHS
