הגיגים

פרק י

אוונדל שנת 1007 לסוף מלחמת הזמן, העשירי באיידן.

לכל דבר יש משמעות, גם לדברים הקטנים ביותר, הזניחים ביותר. האם עולם יכול לשרוד ללא פשוטי העם? האצילים רודים בהם, אך אם יעשו זאת יתר על המידה: אבד וכלה שלטונם.

האדם תמיד האמין בעליונות מעמדו. אמנם לא היה לו כח פיזי רב, לכל הפחות לא יותר בעלי חיים אחרים, אך הוא ניחן בכח שעלה על כולם: התבונה. הנשק האחרון חזק מכל טפרים או צפורן אשר יכולים לשסע קרבנות רבים מאין ספור. גופו אשר אמנם לא מכוסה בפרווה המספקת לו להתחמם כשמגיע החורף, אך מוחו השכיל לעשות שימוש בטבע עצמו: חיים אחרים, כדי להשיג את המטרה הזאת, ועוד רבות. אך מה יגיד האדם כשיגלה שהוא אינו לבד? שהוא אינו נטוש לגורלו לטבע האכזר? מה ימלל האדם בתגובה לקביעה כי ישנה מטרה לעולם? הפכפכים הם בני התמותה. לעיתים קיבלו את זה, לעיתים אף נתנו לה שמות שונים- יהיה זה שם אחד או עשרות. לעיתים צדקו: היה עם אשר חי באמת הזאת, אך במעבר העולם הוא נעלם. שרידיו עדיין קיימים, ושומרים על דרכיהם, מצפים לישועה מהעולם. אך הם נכנעו, לא מתאמצים יותר. אנו לא שכחנו, מעולם. אמנו נבראתה יחד עם ראשון בני האדם, אך היא פרשה ממנו ברצונה להיות שווה לו, ולא פחותה ממנו כמו שציפה. מאז היא נשנאת בידי כל צאצאי אנוש. אנו בניה, וצאציאה, מעריצים אותה על בחירתה, ועל גלותה. בזמן שבני אנוש מרדו אנו שמרנו על טהרנו. כן. היו חלקים שעזבו אותנו, אך אנו ככלל תמיד נותרנו נאמנים למטרה שיצרה אותנו, ואת העולמות. אנו מה שאתם קוראים לו שדים, אך אנו אלפים. איננו בני אדם אחרים, אף כי אנו דומים לכם. מטרתנו וסיבת קיומנו שונה. אינך יכול להאשים דג על שאינו ציפור, אחד משכנו במעמקי הים, ואילו אחר במרומי רקיע, על כן אל תדרוש, או תצפה כי תבין את מעשיו. דרכינו אינם דרכיך, ומעשיו שונים מהבנתך. אך זאת דע: האלפים מעולם לא שכחו את חרונה של לילית, ולא שכחו כיצד נסב ממנה ראשון האדם. אף אם שומרים אנו על שלוותנו, איננו שמחים בכם. איננו רוצים בכם. אך נוצרתם, וכן כשם שכל החיים מקודשים, כך אף שלכם.

(פתיחת ספר לתולדות האלפים)

אור השמש נצנץ על פני הצריחים היפיפייהם שהיו בעיר. האור היה טהור, לא ראה הוא רשע, אף לא הבין אותו. מבחינתו הוא האיר הכול, וכך צבע הוא כל דבר ביופיו הבוהק. היה זה הזמן בו האור כבר מתחיל להתקרב לזמן הדמדומים, כל רגע היופי רק גבר, שכן העיר נבנתה משיש לבן בוהק, זו הייתה מרכז העולם- ואם כך אין היא צריכה להיות הנאווה שבערים? שנים רבות הושקעו בתכנון אוונדל, אפילו הם השתתפו בבנייתה בזמנו. אף כי היה קשה להודות בזה, ואף יותר מסובך להעלות את זה על בדל שפתיים: לולא האלפים העיר לא הייתה ולו חלקיק מיופייה הרב. טוב, אולי מעט: היו כמה בני אנוש, ספורים בדור, אשר יכולתם בעיצוב השתוותה לאלו של האלפים. האלפים היו אגדה: איש לא הבין אותם מעולם, אך הם היו קיימים. הם היו נבונים ביותר, אך עם זאת תמיד היו מופתעים עד המומים מבני האנוש. לא פעם נדו בראשיהם עטורי נזרי הענפים שכה אהבו לשאת,נזריהם מעידים על מעמדם, על פזיזותם של האנשים. רוב האלפים היו דרואידים, זו הייתה משיכתם הטבעית, מהולדתם. אם אלף היה שומע על זה שהאקדמיה מלמדת אנשים כיצד להיות כאלה הוא היה מזועזע "דרואיד זה לא דבר שמגיע מכאן" היה נוקש באצבעו קלות על ראש מי שאמר לו זאת, "אלא מכאן", והיה מניח את ידו על הלב. מגעם וקולם היו תמיד עדינים, "הטבע הוא החיים" היה מחווה כנראה בידיו סביבו,  "והחיים הוא הטבע. כיצד ניתן ללמד את זה?" היה תמה.