בת הראשונה

הביתן המשותף

ישבתי עם סוניה והלן באמפיתיאתרון של המחנה, באמצע הייתה המדורה שבערה בלהבות צהובות דהויות, מה שאומר שאין מצב רוח מרומם בקרב החניכים. ותפסיקו לשאול, אין לי מושג איך ידעתי.
שרנו בחוסר התלהבות מופגן. לאף אחד לא התחשק במיוחד לשיר אחרי שתי רעידות האדמה הלא- מוסברות בבוקר.
"קדימה, בואו נרים את המצברוח. אני מתחיל לשיר!" אמר לפתע וויל.
"לא! לא! תרחם על האוזניים שלנו!"
"אל תשיר! רק אל תשיר!"
"אז תעזרו לי, ואני לא אשיר לבד!" צחק וויל. הנחתי שזה אומר שהשירה שלו נוראית.
"בסדר! בסדר!"
ושאר המחנה התחיל לשיר ביותר ויותר התלהבות מרגע לרגע, עד שהלהבות האדומות הבוהקות רקדה גבוה בשמיים.
"טוב, לכולנו היה יום ארוך, אז אני מציע ש-" הוא נעצר בפתאומיות והסתכל לכיווננו.
כל החניכים הסתכלו עלינו גם.
לא הבנתי מה קורה וניסיתי להתחבא מכל המבטים, ואז שמתי לב לאור ירוק שעטף את גופי. את הלן עטף אור כחול בהיר ואת סוניה אדום. גם בגדיהם השתנו: הלן לבשה שמלה ארוכה זורמת בסגנון מעיל שלג, שהייתה צבועה בצבע השמיים עכשיו, במרגלות השמלה, בסוף שרווליה הארוכים ובצווארון הגבוה היתה פרווה כמו עננים צמריריים. סוניה לבשה שמלה שנראתה עשויה מעור אדום. סופה היה קרוע בקו לא אחיד. שרוול אחד עטף את ידה הימנית עד המרפק, ובצד השני קרע גס התנוסס על כתפה של סוניה.  השפלתי מבט אל בגדי והופתעתי. החצאית הקצרה המתנפנפת וחולצת המחנה שלבשתי השתנו לשמלה ירוקה- חומה שהגיעה עד הקרסוליים. השמלה הייתה חסרת שרוולים. את מקומם תפסו שתי כתפיות קשיחות אך רכות באותו זמן, שנראו עשויות משורשי עצים אמיתיים. על שמלתי צמחו צמחים ופרחים שהשתלבו במדויק עם גזרת השמלה. או בעצם, הם היו השמלה? השמלה הגיעה עד לרצפה, ומאחורה הייתה ארוכה יותר, כמו שובל שמלה עשוי צמחים ופרחים קטנים. רגלי היו יחפות, ועל יד כפות רגלי צמחו פרחים קטנים.הרגשתי שינוי קל בשיערי, והעפתי מבט אל כתפי, עליהן נח שיערי המתולתל טיפונת. קצותיו נצבעו בירוק עדין. הסתכלתי אל עבר שיערן של האחרות. של הלן נצבע בכחול בהיר, כצבע עיניה. של סוניה נהיה אדום כמו שמלתה. עכשיו שמתי לב שלהלן היה זר דפנה לבן על ראשה... לא. זה היה זר מענני נוצה. לסוניה היה נזר בין עיניה שנראה עשוי מזכוכית שבורה. על ראשי הופיע זר עדין של פרחים וצמחים.
לרגע לא הבנתי מה קרה פה, ואז קלטתי- הורינו הכירו בנו.
לרגע זה היה בסדר, ואז החניכים שלפו נשקים וכיוונו אלינו.
"בנות האלים הקדמונים, אויבי האולימפוס. אתן עצורות ברגע זה, מחשש לריגול אחרינו ומחשש למלחמה נוספת." אמר כירון בתקיפות שלא איפיינה אותו.
ניגשה אלינו נערה שהלן סיפרה לי קודם שקוראים לה קלאריס לה- רו, מדריכת ביתן ארס. היא כיוונה אלינו חנית מחשמלת כדי שלא נתנגד. שני נערים נוספים מביתן ארס התחילו לקשור חבלים מסביב לידינו.
"תפסיקו." אמר קול מלחשש. הטיתי את ראשי כדי לראות מי דיבר.
מאחורי כירון עמדה נערה ג'ינג'ית עם שיער מתולתל ונפוח. עיניה היו ירוקות בוהקות ועשן ירוק עטף אותה.
"הרוח מדלפי... נבואה? רייצ'ל... מה קורה פה?"
הנערה, כנראה רייצ'ל, פתחה את פיה ועוד עשן ירוק יצא ממנו.