היום הראשון בשנה האחרונה לתיכון התחיל ברחבי סאות' פארק, קייל בן ה-18 סירק את שיערו האדום והמקורזל בעצבים, "זאת הסיבה שאין לי חברה." הוא חשב במרמור. לסטאן, חברו הטוב ביותר, יש חברה כבר מאז היסודי, ואילו הוא לא מצליח למצוא את האחת. כל פעם שניסה להתקרב לאחת הבנות החמודות מקבוצת המעודדות; ניקול, היידי ואפילו אנני, משהו מנע ממנו להתקרב אליהן, וזה חירפן אותו. עם ניקול, טוקן יוצא, עם היידי, קרטמן יצא תקופה, מה ששינה אותה לגמרי, ואת אנני, קווין תפס. הוא כבר היה נואש.
"שיהיה בהצלחה בתיכון!" שילה, אימו של קייל, צעקה אליו.
"שילה דיי, את עושה לו בושות." ג'רלד, אביו של קייל, הפציר באשתו.
"ביי אמא, אבא, אייק!" קייל איחל בחיוך ויצא מהבית.
הוא חיכה בתחנה עם חבריו כרגיל, בתחנה חיכו לו חבריו הטובים, סטאן וקני, ואוייבו המר משכבר הימים, אריק קרטמן, שכונה לרוב "קרטמן" או "שמן" בגלל משקלו העודף. כשהיו קטנים אריק נהג למחות על הכינוי המעצבן שהודבק לו בטענה שהוא "לא שמן, רק רחב עצמות." אך כמובן שזה היה סילוף של האמת. האמת היא שבתור ילד, שכבות שומן רבות התבצרו על גופו הרחב ונזלו בצורה חולנית, עקב תזונתו הלקויה, וחוסר בפעילות גופנית. לפני כשנה הוא החליט לשנות מעט את דרכיו, ונהיה הרבה פחות רחב, אך עדיין לא רזה כמו שאר הנערים.
קייל סלד מהילד החצוף, בעל הפה המלוכלך שחיכה בכול הזדמנות להפילו. הוא נעמד בתחנה ליד סטאן והוציא את הנייד מכיסו, בזמן שאריק צעק לתוך הנייד, שאותו שם על רמקול, שיוכלו הכול לשמוע.
"אמרתי לך קלייד, תביא את השיעורים המזויינים!" הוא צעק בקולי קולות, "ממי אתה חושב שיש לי להעתיק? מהיהודי המסריח הזה? אתה יודע שהוא אף פעם לא נותן לי להעתיק!" קייל התעצבן מהצעקות והכינוי הדוחה שהודבק לו, "יהודי מסריח." כל כך שפל.
"תהיה בשקט, שמן." קייל אמר וחזר לעסוק במכשירו.
"אתה מקשיב לי לשיחות?!" אריק עטה פרצוף מזועזע על פניו, בוחן את תגובתו של הנער היהודי העצבני.
"אתה צועק אותן פה לידי, אני לא בדיוק יכול שלא לשמוע." קייל ענה בשאננות תוך כדי בהייה במכשירו. זה עצבן את קרטמן, הוא היה צועק על כך שקייל פוגע בזכויות האדם שלו או משהו מהסוג הזה, אך האוטובוס הגיע וקטע את השיחה הזועמת.
הנערים עלו לאוטובוס והאש כבתה. קרטמן התיישב ליד באטרס, הילד הקטן והנאיבי, קרטמן הרגיש חזק לידו, באיזה מקום, קרטמן ניצל את הילד הבלונדיני, בעל התספורת המשונה שבמרכזה שיער שופע ובצדדיה תגלחת מוזרה. קרטמן אהב להתעמר בו, אך הבעיה הייתה, שהוא היה חלש אופי גם עם אחרים, ונטה לפלוט את סודותיו, מה שגרם לקרטמן להעריך אותו אפילו פחות.
הוא בהה בקייל, שהתיישב כמובן ליד סטאן, שחור השיער, הוא גם לא חיבב את סטאן, הוא סלד מכמה שניסה לרצות אחרים כל הזמן, על כך שהיה "שפוט" ועשה את כל אשר קייל האדמוני אמר. סטאן עשה הכול כראוי, ציוניו היו מעל הממוצע, הייתה לו חברה כבר שנים רבות, הוא היה מקובל, הוא לא התווכח עם אחרים, הוא היה הילד המושלם כביכול, אך קרטמן העדיף את ידידו הטוב, קייל, הוא היה הרבה יותר מעניין, הוא היחיד שהעז לעמוד נגדו כשכל השאר שתקו, הוא הצליח לעורר את סקרנותו. הוא היה מקובל בכיתתו כנגד כל הסיכויים, אף על פי שיערו הג'ינג'י המקורזל, ומוצאו היהודי, הצליח להשיג מעמד חברתי גבוה והתחבב על המורים.
קרטמן שם לב שקני, הילד הבלונדיני, העני, בעל עור בצבע זית, ומעיל כתום שמכסה בגסות את פניו, בוהה בבאטרס שישב לידו. קני הוא ילד שקט, אך לא ביישן במיוחד, יש לו מעמד חברתי גבוה יחסית אך מעמד כלכלי נמוך מאוד. כבר שנים שהוא מסתובב עם אותו מעיל כתום צעקני ומרופט. הוא היה צנום אך יפה תואר, קרטמן נהג לצחוק עליו בשל מצבו הקשה בבית.
לאחר נסיעה קצרה ומלאת עצבים, גם מצד התלמידים המתוחים, וגם מצד הנהגת קצרת הפתיל, שצרחה על התלמידים בקול צורמני לצאת לה מהאוטובוס.
קרטמן הבחין בקייל מתיישב על אחד הכיסאות בשורה האחורית, ומיהר להתיישב לידו, לפני שסטאן יתפוס את מקומו. קרטמן אהב את איך שקייל נראה, הוא אהב את השיער האדמוני שהתבלגן על ראשו, את גופו הרזה אך לא רזה מדי, אפילו את הבליטה הקטנה בגשר אפו.
"לך מפה קרטמן." קייל החמיץ את פניו כשהבחין בנוכחתו של קרטמן לידו.
"למה לי? אני הגעתי ראשון, אז המקום הזה שלי." קרטמן התגונן בעורמה, כפי שנהג לעשות תמיד.
"אמרתי, לך מפה שמן!" קייל הביט בקרטמן בסלידה, לא מרוצה מהרעיון שהילד המרגיז ישב לצידו. זה לא ריגש את קרטמן יותר מדי, הוא רק התמקם במקומו, מתעלם מקריאות הזעם של חברו.
קייל נאנח, כשהבין שהמקרה אבוד, והוא יצטרך להשלים עם העובדה שהילד המעצבן והגועלי יישב לידו.
השיעור התחיל, ומר. גאריסון נכנס לכיתה, האיש בעל השיער המאפיר, מלמד אותם כבר מגיל יסודי, הוא ידוע בתור בעל דעות ימניות קיצוניות, ונוטה לעשות מעשים פזיזים.
"שלום תלמידים, זה היום הראשון שלכם בשנה האחרונה בתיכון. אני מצפה מכם להתנהג בהתאם ולא להפריע לי כל שנייה, בסדר, אריק?" מר. גאריסון הפנה את מבטו לכיוון השולחן שקייל וקרטמן חלקו.
"המורה?" קייל ניסה למחות על מקומו.
"לא עכשיו קייל." מר. גאריסון אמר והתחיל את השיעור. קרטמן בהה בקייל העצבני, איך ששרירי פניו מתכווצים בזעם ורוק נבלע בגרונו.
"מה אתה עושה, שמן?!" קייל צעק כשקרטמן גילה שהניח בטעות את ידו על ירכו של חברו.
"היה עליך זבוב!" קרטמן ניסה לתרץ בתחמנות כמו שנהג תמיד לעשות, אך קייל הטיל בכך ספק.
"אוקיי תלמידים, בואו נחזור לשיעור." מר. גאריסון קטע את המריבה שהחלה להיווצר בין השניים.
"זה לא נגמר קרטמן, וזה רחוק מלהסתיים." קייל חשב בראשו בזמן שקרטמן חייך אליו חיוך מנצח.
YOU ARE READING
אני כאן בשבילך(Kyle x Cartman)
Fanfiction*הסיפור קורה כשהם כבר בתיכון (אני לא פדופיל) קייל ברופלובסקי ואריק קרטמן תמיד היו ביחסי אהבה-שנאה, אך כשהם קרובים לסיים תיכון, דברים מתחילים להשתנות... *זוגות משנה: קני ובאטרס, טוויק וקרייג, סטאן וונדי.
