Pretend To Be Somebody Else?.. | Taekook

פרק 2

***

נקודת המבט של ג'ונגקוק

"הוד מלכותך, הטקס עבר ממש טוב לפי החיוך הקטן שלך במשך שלאחר הערב" ג'ימין ניגש אליי בעוד אני רק בזה הרגע מצאתי איפה להניח את ראשי לנוח, על כרית המיטה שלי. בעוד השעה כבר נורא מאוחרת ואני נורא עייף.. "טקס רגיל כטקסט. וג'ימין, כמה פעמים דיברנו על זה שאתה פונה אליי בתור ג'ונגקוק ולא בשם מכובד? אני ציוותי עליך זאת" הזכרתי לחברי שעמד בצד עם בגדים נקיים לשינה שמסר לי בחיוך קליל. "הו! נכון.. אני מצטער, שכחתי מזה, ג'ונגקוק. סלח לי." ג'ימין אמר בחיוך מעט מגושם, למה שאני רק ציחקקתי וקמתי למצב ישיבה על המיטה המפוארת בחדרי.

"בכל מקרה, הנה הבגדים שלך" הוא אמר מתקרב ומושיט לידי את הפיג'מה שלי. "תודה ג'ימין, אתה משוחרר ללכת.." אמרתי באותו חיוך קליל מביט, בעצם, חיוך מעט מזויף. הסתכלתי עליו מספר שניות והורדתי את החיוך מפניי ברגע שהשפלתי את ראשי לבגדים בשתיי ידיי, הופך את מבטי לאותו אחד פגוע ועצוב שהיה במשך כל הימים. "אל תדאג ג'ונגקוק, הכל יהיה טוב, אתה תצליח" ג'ימין ששם לב לתופעה נתן עידוד קל בקול מרגיע, וסובב את גבו עם צעדיו לעזוב. מאחל לפניי שסוגר את הדלתות הגדולות "לילה טוב" למה שהשבתי לו אותו הדבר.

התחלתי להוריד את בגדיי המכובדים מגופי שלא התחלפו להן מאז תחילת טקס ההחתרה שלי, והלבשתי על עצמי את החדשים והנקיים, מניח את המלוכלכים שנחו לפני רגע על גופי על כיסא העץ המרופד במושב רך בצבעים חמים המאפיינים את כל שאר עיצוב החדר שנותו גוונים חומים, אדומים.. נישכבתי מתחת לשמיכה, אבל המחשבות שלי התמלאו בדבר אחד, בבחורה שרקדתי איתה הערב..

הן היו רבות, אבל היא.. היא הקסימה אותי, אהיה כנה. בחיים לא ראיתי לפניי חיוך כה כנה, עיניים כה נוצצות, ומראה כה יוצא דופן.. היא הייתה ניראת עדינה בשמלה הלא כל כך מפוארת ובתכשיטים המעטים אך העדינים ומוסיפים למראה. שערה היה לא רגיל למדיי ואף מיוחד, בתסרוקת היחסית קצרה, אך הרכה למראה עין ומתאימה לפניה. כאילו לא ניסתה להראות את הסטטוס שלה בחברה, ולהרשים את עצמה בפניי, כמו רובן... חבל שאין כהיא רבות בממלכתינו.. אבל אם כבר לחשוב על סטטוס.. ניראה שאם מראה היה כזה, היא לא מהמעמד הגבוהה, אף הייתי אומר השואף לעני.. 

בידיוק במחשבות הללו נישכבתי צדית על הכרית ונירדמתי.

***

הזמן עבר, עברו מספר חודשים מאז שעליתי לשלטון, לא הייתי בטוח בעצמי, ולומר את האמת, לא ידעתי אם כמלך חדש אני אמור להכריז על משהו חדש או.. להשאיר הכל איך שיש. בגלל זה בחרתי לא לשנות כלום לבנתיים, כבתקופה האחרונה שהוריי שלטו בממלכה. אבל אם לומר את האמת.. איבדתי כל שמחת חיים שבי.

פיתאום אין ברצוני לחייך, לעשות למשרתות ולמשתרים את היום עם זריקת מחמאה על הדרך, אין ברצוני אפילו פעם אחת מיותרת להסתכל החוצה בחלון, לא שלצאת לגינה, כאילו איבדתי בי כל רוח חיים.. נהייתי אדיש ואפילו מהבדיחות שהמנקה הראשי שלנו, ג'ין, סיפר, לא היה ברוחי כבר לצחוק למרות שתמיד הצחיקו אותי.. האוכל הטעים של הטבח שלנו, נאמג'ון, ניהיה לי כבר לא כזה מרגש כפי שפעם התלהבתי מהטעם האהוב של המאכל האהוב עליי. הליצן המלכותי, הוסוק, גם ניסה לשעשע אותי.. אבל שום דבר שלא עזר לעלות חיוך על פניי. בזמן שלמפקד הראשי בצבא הממלכה בין החיילים והאבירים על הסוסים, יונגי, לא נותר לעשות כך גם דבר, אלא רק להתסתכל מהצד. לראות איך שהילד החברותי והאנרגטי לאט לאט מאבד כל חשק לחיים..