הודעה קצרצרה שחשוב לי שתקראו לפניי הפרק🤗:
לקח לי 2-3 שבועות להוציא את הפרק הזה מאז פרק 2.. לומרות שבדרכ זה לא קורה ואני מביאה פרק בשבוע. ולכן אני אומרת שזה יכול לקרות עכשיו לעיתים קרובות יותר בגלל בית ספר בעיקר לא יהיה לי זמן לכתוב הרבה כמו לפניי(עליתי לכיתה י' וכל הנושא של 30 אחוז ועוד בזום..🥺😭) , או שבין הפעמים שאני כן אמצא זמן פנוי לכתיבה אני לפעמים גם לא יודעת איך להמשיך לכתוב- כלומר, מחסום כתיבה. לומרות שאני יודעת מה אמור לקרות ומה אני אמורה לכתוב אני פשוט לא מצליחה..!-
אני אקצר לכם קצת את החפירה הזאת, בקצרה, סיכויים גבוהים שפרק יצא פעם בין שבוע - לחודש בנתיים..
נ.ב דבר שקשור יותר לסיפור- בפעם האחרונה שבדקתי השם 'טאהיונג' מיועד גם לבנים וגם לבנות בקוריאה- אני לא יודעת עד כמה זה נכון אבל- כן..😅
מקווה שתבינו את המצב וקריאה מהנה❤
~~~
"מה תארגן לקראת בואה, ג'ונגקוק?" ג'ימין שאל אותי בזמן שישבתי ישיבה מזרחית על המיטה בערב, כבר מקולח ונקי, בבגדים נוחים ונקיים. בזמן שהשני בזה הרגע סיים לסדר מעט את חדרי והתיישב למנוחה קצרה לפניי שיעזוב על הכורסא האדומה שליד המיטה. "אתה מתכוון לטאהיונג?"וידאתי אם אכן הבנתי את כוונתו נכון מביט במבטו שהינהן לחיוב. "טוב.." השפלתי את מבטי וחשבתי על זה מעט, "אני חושב אערוך שולחן גדול מלא באוכל קודם כל.. היא מהמעמד העני אז אני רוצה שתאכל היטב מה שצריכה בראשית, וכניראה להכיר וכל זה.. לשמוע ממנה קצת, ואם הראה שהיא נורמאלית לגמרי.. אז הציע לה בסופו את רעיון הנישואים" אמרתי מרים בחזרה את ראשי עם חיוך קליל. למה שג'ימין רק חייך קלילות ומילמל "אני מקווה שכך ויהיה.."
***
נקודת המבט של טאהיונג
עכשיו אני לבדי, וזו היא לא עוד מתאפורה..אני אכן לבדי. אמא.. לא הצליחה להתאפק עוד קצת, היא מתה.. גיליתי את זה הבוקר, כששמתי לב שלא התעוררה יותר ברגע שנירדמה, בידיוק ביום בו אני אמורה ללכת לפגישה שזימנו אותי לארמון.. מגלה זאת בבוקר, כשעל פניי חרדה, הדמעות נפלו על הריצפה אוטומטית, גורמים לי לתהות, למה לא יכולתי לעשות משהו כדי להשיג מספיק כסף לתרופה? הרי יכולתי.. אני בטוחה בזה! למה זה לא קרה... למה התעייפתי והתייאשתי כל כך מהר..? יכולתי להציל את אמא אילו הייתי מתאמצת ממש עוד קצת.. אני כה אגויסטית, אני שונאת את עצמי על כך כל כך.. הרי יכולתי ליותר..!!
ברגעים האלה רציתי לקפוץ מצוק כלשהו, עכשיו לחיים שלי בטוח אין משמעות, סביר להניח שלבד לא הצליח לעלות את המעמד שלי אף לא קצת.. אבל אז ניזכרתי שיש לי פגישה בארמון מסיבות שלא ידוע לי אלהן.. ואני חייבת להיות נוכחת, זו הייתה פקודה. לכן קבעתי לעצמי שאם הדבר לא יהיה חשוב כל כך לעתיד, אעשה זאת, אגמור את חיי.
YOU ARE READING
Pretend To Be Somebody Else?.. | Taekook
Fanfictionכשבמשפחות המלוכה כל הממלכה נמצא על ידהם, אין יותר מידי דאגות. ג'ון ג'ונגקוק בן יחיד למשפחת למלוכה בהיותו בן 22 בסה"כ.. הוא היה ידוע בממלכה כאותו הנסיך הנדיב, הטוב, החברותי והמצחיק בממלכה. נסיך יפה תואר שכבש את ליבה של כל אישה ואף גבר. אף פעם לא התנג...
