ג'קסון ופוטר (?)

בן הגורגונה ובת אתנה

שעון החול החדש היה בצבע ירוק ים ואפור סערה.

"מכיוון שהם לא צורפו לאף בית, יצרנו לתלמידים האמריקאים שעון חול משלהם.
הם יוכלו לבחור עם איזה כיתה ללמוד כל יום והם וישנו באוהל מכושף בחצר.
שם הבית שלהם יהיה 'אולימפוס', והצבעים שלהם יהיו ירוק ים ואפור סערה." הסביר דמבלדור. "התלמידים האמריקאים הם אנבת' צ'ייס ופרסי ג'קסון. אז לעכשיו... בתאבון!"

כל האולם התמלא בדיבורים, וכמה תלמידים אפילו בהו באנבת' ופרסי.

מה הם עושים? חשב לעצמו הארי כשפרסי ואנבת' קמו מהשולחן ודיברו עם דמבלדור, כשהצלחות שלהם בידיהם.

דמבלדור נופף בשרביטו אל עבר האולם.

ליד שולחן המורים הופיעה אח בוערת.

פרסי ואנבת' הלכו אל האח, זרקו אליה מחצית בערך מהאוכל שהיה בצלחת שלהם, מילמלו משהו וחזרו אל השולחן.

הרמיוני וג'יני התלחששו בשפה אותה הארי לא הבין, ועשו את אותו הדבר אחריהם.

מה בשם מרלין הן עושות?! למה שהן יחקו אותם?! ולמה שהן יגנו עליהם?! רגע... יכול להיות שהם תחת כישוף? הארי חשב בזעזוע.

***

כולם חזרו אל חדרי המועדון שלהם.

היה שם חדר מועדון עם ספה, כורסאות, מלא כריות, אח וקופסא מלאה בדרכמות, וחדר שינה בו היו מיטה זוגית ענקית, ארון וכלוב לינשוף של אנבת'.

אחרי שהיו מאורגנים, פרסי ואנבת' התכוונו ללכת לישון, אבל אז נשמעה דפיקה בדלת.

"אני אפתח, אתה יכול ללכת לישון," אמרה אנבת' לפרסי.

פרסי הנהן והלך אל חדר השינה.

אנבת' פתחה את הדלת.

ילד עם חיוור עם שיער בלונדיני-לבן בגוון ירח עוד שם.

"שלום, אני דראקו מאלפוי, ראיתי אתכם קודם מסתובבים עם פוטה, והייתי חייב להגיד שהוא לא מהאנשים שכדאי להסתובב איתם כאן, לעומת זאת אני כן אחד מהאנשים האלה." הוא אמר בשחצנות והושיט יד ללחיצה.

"אם אתה רוצה להיות 'חבר' שלנו אתה חייב להספיק לדבר בטון השחצני הזה. חוץ מזה, אנחנו לא רוצים אותך פה. לך, או שתחטוף." ענתה לו אנבת'.

"א- א- אני מצטער, ככה אני רגיל לדבר בגלל אבא שלי, אם הייתי עושה משהו קטן לא במקום הוא..." קולו נשבר.