"אם הייתי מחכה לכתוב ברגע המושלם לעולם לא הייתי כותבת מילה."
~מרגרט אלינור אטווד
קטעים לא מושלמים על רגעים לא מושלמים.
///טריגרים:///
- אובדנות
- פגיעה עצמית
העליתי את הקטע הזה כבר, אבל אני רוצה שהוא יופיע גם פה. הקטע נכתב על ציור של riah215 (בפעם הקודמת הרשית לי לפרסם את הציור, אז אני ארשה לעצמי, אם זה מפריע לך, דברי איתי ואוריד מפרסום😊)
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
היא שוב הפסידה. שוב נתנה להן לרמוס אותה. שוב איפשרה להן לראות את הכאב במבטה, את הדמעות הזולגות על פניה. היא הרגישה עלובה כל כך. שוב.
היא פתחה את הטלפון שלה. הודעה חדשה מאימוש: 'היי בייב, אני בעבודה עד מאוחר, אחזור רק ב22:00, יש לך פסטה ושניצל מאתמול במקרר'.
חוזרת מאוחר שוב. זה כל כך אופייני לה.
היא כבר ידעה מה לעשות.
*
"ג'ייקוב! ג'ייקוב!"
הקול משך אותו מאפלת אי הקיום.
הוא שינה את צורתו לנער הגבוה, הצנום ובעל השיער החום הקוצני הירקרק בקצוות והרווח בשיניים.
עוד יום מפרך ומלא במשפטי השראה כתובים מראש ונסיונות עידוד טיפשיים. עוד יום שבו הוא לא עצמו. אם היה בכלל דבר כזה "עצמו".
הוא התגשם על מזח העץ ליד אלכס, מחייך את החיוך הממזרי שלו, שחוק מבפנים.
*
"היי נסיכה!" ג'ייקוב הופיע לצידה משום מקום "אני ממש לא נסיכה.." היא מילמלה באומללות.
"מה ליסה ה'מושלמת'-" הוא סימן מירכאות בעזרת אצבעותיו "-אמרה לנו היום?"
"היא קראה לך פרצוף תחת? איכסלכס? בכייניתוש? אווווו אני יודע!!!! היא קראה לך שוב חננה!"
הוא קרא בהתלהבות כשהתשובה של אלכס איחרה להגיע.
"היא לא אמרה כלום. זה הקטע. שהיא פשוט מתעלמת ממני לגמרי. מסיטה ממני מבט, לא מדברת איתי. נתקעת בי 'בטעות'. אני פשוט אוויר בשבילה."
"היי! אוויר צריך כדי לנשום! את יודעת מה אומרים... מי שרב מאוהבבב.." ג'ייקוב הרים מעלה ומטה את גבותיו בקנטור.
אלכס גילגלה את עיניה.
"נו, תצחקי קצת, עקשנית שכמותך!" אמר ג'ייקוב והחל לקפץ סביבה כמו שדון יער שיכור.
