אז זה קטע שכתבתי בשנה שעברה בקורס "ספוקן וורד" במרכז המחוננים שלי. "ספוקן וורד" הוא סוג כתיבה שנמצא בין ראפ (כן, כן SIRIUSkyDMC, תהיה גאה בי כשתחזור) למונולוג לדקלום ושירה כתובה. מוזמניםות לחפש "פואטרי סלאם" ביוטיוב ולשמוע קטעים, יש שם דברים מדהימים.
אז בעידודה של liya132 אהובתי החלטתי להעלות אותו למרות שהוא מאוד אישי. הוא נשמע יותר טוב כשאני מקריאה אותו בעצמי, אבל לא נורא. אז אחרי ההקדמה הארוכה, הנה הוא:
להיות או להיות
אני שואלת ת'צמי כל יום
לפעמים אני פשוט רוצה להקיא את הכל
להקיא את העול
של הרגשות המתערבלים בבטן
אני רוצה להרגיש אבל בעצם,
אני לא
אני לא
אני לא
אני לא
לברוח משומדבר לשומקום בחיפוש אחר שומכלום
איך כל קו ישר שאני מנסה לצייר פתאום הופך לעקום
נופלת שוב ושוב בלי כמעט כוח לקום
אני כל כך קטנה ביחס ליקום
מאיפה באתי? מי אני? מה אני בכלל?
עוד פתית אבק שמרחף בחלל
אני לא- זה מה שאני,
אני לא
אני לא
אני לא
להתפתל, להתבלבל, להטלטל להשתבלל לתוך הגוף, המעטפת
עוד קונכיה קטנה שמגנה על הנפש
הכל פתאום נראה שחור
תעזור
לי אלוהי
למה הכל בבום נופל עלי
עוד לא אהבתי די
כולם רצים מהר מדי
ורק אני נשארת מאחור
הכל משתנה, מתפרק, נהרס
ואני לא רוצה לשבת בחוסר מעש
אז אני נלחמת בהכל, בכולם
בלי מטרה
אני שונאת את העולם
אני סתם בן אדם רע
אני לא
אני לא
אני לא
אני לא?
אני לא טובה בלימודים
אני לא טובה עם אנשים
אני לא מסוגלת להרגיש
אני לא יודעת מה הדבר הנכון להגיד
אני לא יודעת לתמוך
אני לא יודעת מה לחשוב
אני לא יודעת לאהוב
אני לא לא לא לא לא, איפה הכן?
מה נכון, מה כדאי, מה צודק, מה הוגן?
מה אסור, מה פסול, מה שגוי, מה מחוץ
לחוק?
מתי לבכות, מתי לצחוק?
בטח שאהיה יותר מבוגרת הכל יראה הגיוני
אך איך אני יכולה להתבגר אם אני לא יודעת מי אני?
YOU ARE READING
צייר לי כבשה ~ אוסף סיפורים קצרים
Şiir"אם הייתי מחכה לכתוב ברגע המושלם לעולם לא הייתי כותבת מילה." ~מרגרט אלינור אטווד קטעים לא מושלמים על רגעים לא מושלמים. ///טריגרים:/// - אובדנות - פגיעה עצמית
