היומן של ריי

26/10

אוקיי, אני יודעה שיש על כול הספר אזהרה לגבי זה, אבל אני רוצה בכול זאת לציין שפרק זה מחיל הומופוביה דיי קשה ועלימות, אז עם לאחת מיכן הקוראים הנוסה מעט רגיש או בעייתי, אני העריך מעוד עם לא תיקראו את הפרק, אוקיי, עכשיו אפשר להתחיל😁

___________________

הו וואו, כבר כימעט שבועה לא כתבתי כאן, אז הינה סיקום של הימים האחרונים.

קמתי, קיבצתי נדבות, אלכתי לישון, ככה שוב, ושוב ושוב... מידי פעם גם קייסתי אנשים (רק כאלה שבברור יש להם הרבה כסף) בשיתת ה''נפל לכה הארנק'' המבורחת, בנוסף... גיליתי שיש הרבה אנשים שיש להם מסטיקים בארנק, וליפעמים, זה יותר פשוט מלחקות שהיו לקוחות בדוחן הקיוסק, אז.... כשמיזדמן לי אני גונב גם את זה, אז זהו, זה סיקום השבועה שלי.

אז היום היתעוררתי מקבוצה של בני נוער, לדעתי בני גילי, אולי אפילו פחות, שהחליתו שלא בה להם בטוב שאני ישנה לי על הספסל, אז הם התחילו ליזרוקי אלי את עלי השלחת היבשים שנושרים עכשיו, ועד שהיתעוררתי כבר הייתי עתוף בזה, וזה מעוד שיעשעה אותם שזה נידבק לי לבגדים, וקיללו אותי בשפה שאפילו החבר'ה הכי קשוחים בכיתה שלי לא דיברו בה. לומרות שאני באמת לא מבין את הקונספת של לעיים אלי שהוא יענוס אותי, כדי שאני היה גיי... כי קודם כול... גיי זה בנפש ובנשמה... וחוץ מזה, בלי להיכנס לקטנות, הוא יצאה מזה הרבה יותר גיי מימני, עם כבר מדברים על זה בהיתעלמות מעובדות.

אחר כך שוב אלכתי לשבת לעסוף נדבות, וזה לא אלך הכי יפה בעולם, בנוסף לא ראיתי שום אדם תחת הקתגוריה שלי של ''מותר ליגנוב מימנו'', אז לא אכלתי קלום בצוהוריים חוץ ממסטיק, שזה לא מסביעה, ולא באמת אוכל, בשום צורה שהיא.

אחר הצוהוריים המזל העיר לי פנים ו... הנערים האלה מצאו אותי שוב, וזיהו אותי, והם התחילו ליזרוק אלי אבנים, ולאגיד דברים שבאמת פגעו בי, לומרות שאני לא בטוחה איך מילים חסרות בסיס של חבורה של בני 12-13 אזיזו לי, אני פשוט ברחתי מישם, כי הם זרקו אלי אבנים, וזה ממש כאב, והשארתי מאחור את הקצת כסף שהצלחתי לעסוף היום ורציתי ליקנות בעזרתו ארוחת ערב, וחבורת החלאות הקטנים האלה לקחה את מה שהיה שם. אני ברחתי מהם לסימטה, ופשוט היתקפלתי בוכה באחת הפינות שם, קשה לי להודות בזה, אבל מה שהם אמרו היו נקודות רגישות, הם אמרו לי שההורים שלי לא רוצים אותי, כי אני גיי, ושמגיעה לי ליהיות ברחוב. עכשיו... אני לא בטוחה מאיפה הם החליתו שאני גיי, אבל הם ביכלל לא יודעים כמה קרוב למציאות היה מה שהם אמרו לי, וכמה זה היה עבורי כאילו הם פשוט עוברים ולוחצים לי על כול נקודה רגישה אפשרית.

אני לא בטוחה כמה זמן ישבתי שם ובכיתי בשקט לתוך עצמי עד שפיתעום קלתתי שיושב לידי מישהו, היסתקלתי וראיתי איש זקן למדי, שגם הוא ניראה הומלס, הוא ישב לידי בשקט ובהה בחלל האוויר, וכשהוא קלת אותי הוא חייך אלי חיוך שהיתיימר ליהיות אחד מנחם, הוא שאל אותי מה קרה, ולמה אני בוכה, ואני לא גאה לומר, אבל פשוט שפחתי עליו הכול, אחר כך הרגשתי הרבה יותר טוב, הוא הציעה לי שנחלוק ארוחת ערב, כי היה לו מספיק כסף ליקנות קצת אוכל, אבל לא אסקמתי, הוא היה זקן, וניראה עומלל וחולה, ולא רציתי לקחת לאדם כזה מהכסף, אני קמתי וניפרדתי מימנו, ואלכתי לחתת בפחי הזבל של איזה מיסעדה יקרה שנימצאת לא רחוק משם, והיתמזל מזלי לימצוא שם אוכל סביר, אחר כך חזרתי לספסל שלי בפרק. אני כולי אתוף בסימנים כחולים ושיפשופים מהאבנים של הילדים ההם, וזה כואב מעוד, אני אלך לישון עכשיו, בתיכווה שמחר לא יהיה כזה נורע כמו היום.

_________________

מכווה שנהנתן, לא לישכוח להצביעה לפרק כדי שהוא יתפרסם לכמה שיותר אנשים, ואני תמיד בתגובות.

שלכם רוז😜