רומנטיקה מהמגירה | וואנשוטים מהלב

פתח דבר

מכירים את זה שהראש מקשיב ללב ומתמלא מילים?

ואז המילים מתחברות מעצמן לשורות שורות, לפעמים הן מתחרזות ולפעמים שוברות את הכללים;

וכל מה שנותר לנו הוא להתמסר ולהוציא את הכל על הדף, בעיפרון או בריחוף מעל המקשים;

ולהתרשם מאיך שאנחנו יודעים לצייר את הרגשות האלה, לתמלל אותם, להביע בצבעים עזים של הברות וצלילים.

שלפתי את כל אלו מהמגירה, לא בטוחה עד כמה זה רעיון טוב לשתף

אולי הייתי צריכה להשאיר את המילים האלה שם, להניח לכל הזיכרונות להישטף...

*

אני לא באמת מאמינה שאני מפרסמת כאן דבר כזה, קצת לא יודעת איך יאכלו את זה ואם יאהבו, אבל אני חייבת ללכת עם זה! לזרום.

אז רק כדי להבהיר, זה לא סיפור חדש - זה ספר וואנשוטים מהלב, קטעים כאלה ואחרים שכתבתי למגירה. אני לא יודעת כמה זה נפוץ בוואטפד, אבל אשמח לשמוע מכם מה דעתכם על הקטעים ועל הרעיון, אולי להמליץ לי על משתמשים שמפרסמים משהו דומה.

מקווה שתקראו ותתחברו, כי הרי מי לא אוהב לקרוא על אהבה ישנה או כזאת שנשכחה מאחור, ולשקוע בזיכרונותיו שלו.

אוהבת ומעריכה כל קריאה, הצבעה ותגובה,

לורין ♥