רומנטיקה מהמגירה | וואנשוטים מהלב

"פעם ועכשיו"

פעם, כשלא יכולנו לדבר, הייתי פונה אליך במילים כתובות.

מקום המפלט שלי, חדר הסודות,

שם אתה רואה ולא נראה, ואני יכולה להשתפך ולהתוודות.

זה היה כמו סימן חיים בקוד מורס, המקלדת משמיעה תקתוקים שמעבירים אותות.

וקיוויתי בליבי שאתה בצד השני, לתגובה ממך לעולם לא נמאס לחכות.

אבל לא הספיקו לי הפריקות, השתיקות, שיחות חד-צדדיות.

המחשבות של היום לא עזבו אותי גם בלילות,

מסתבר שכשהלב והראש מתמלאים בך, אתה זולג לחלומות.

הצורך, החוסר, הכמיהה, כולם מתנפצים במציאות בלי גבולות,

והחושך הביא איתו את כל מה שפחדתי בקול להודות.

עכשיו, אחרי שטעמנו מחדש את כל מה שחשבנו שקברנו בחולות,

והרגשנו על בשרינו את מה שלפעמים רק חלמתי שיכולנו להיות,

אל תברח ממני שוב ותיפער בינינו חומות הגנה ותהומות עמוקות.

פתחתי בפניך הכל, מתעקשת לאחוז בדופן בקצות האצבעות,

אבל לא יכולה עוד להילחם לבד, אוזלים לי הכוחות.