ליאם pov:
"לא אני לא מוכנה להגיד לך מי זה הילד שדיברתי איתו!" היא אמרה מרימה את קול לאחר מה ששאלתי אותה אותי הוא נאנחתי בעצבנות
"למה בכלל אכפת לך?!" היא שאלה ולא עניתי לה
"אוקיי אל תענה אני לא מספרת לך כלום!" היא אמרה והסתכלתי עלייה
"בבקשה תספרי לי" אמרתי מתחנן היא גילגלה את עינייה
"קוראים לו אוסטין הוא ילד חדש פה הוא בסך הכל ביקר שאני יעשה לו סיור ושניפגש ליפני זה הכל" היא אמרה ונאנחתי בהקלה זה כל כך עוזר לי אני חושב שאני מרגיש אליה משהו זה כל כך פתטי
"אתה מוכן להסביר לי עכשיו מה עובר עליך?!" היא צעקה
"אני מבין שאנחנו לא נלמד היום" אמרתי מתחכם והיא הסתכלה עליי בעצבים
"את יודעת מה אני יגיד לך נמאס לי" אמרתי וקמתי ממקומי אך צלצול הפלאפון של היילי נשמע
היא הסתכלה על המסך שלה
"אני צריכה ללכת" היא אמרה והנהנתי לא בטוח מה אני צריך לעשות עכשיו
"אני יבוא לפגישה ביום ראשון מחר אני נפגשת עם אוסטין" היא אמרה והרגשתי צביטה בלב כשהיא אמרה את שמו
היא הסתכלה עלי ויצאה מהכיתה. למה זה כל כך קשה לספר רגשות או רק לחשוב עליהן? זה מסובך במיוחד בגלל העובדה שאני המורה שלה.
אני חייב לנסות לשכוח אותה אני לא יכול להרשות לעצמי להתאהב בה. הוצאתי את הפלאפון שלי והתקשרתי לסופי
"היי בייבי" היא אמרה
"היי סופי יש לי היום קצת זמן פנוי אם את רוצה להיפגש" אמרתי בלת ברירה
"בטח! בדיוק ראיתי שמלה פשוט מהממת בחלון ראווה שקרצה לי! נלך לעשות קניות ואז אתה יודע.." היא אמרה וגילגלתי את עיניי
"לא יכול לחכות" אמרתי ועם זה ניתקתי.
אני חייב להוציא את היילי מהמחשבות שלי זה פשוט לא יכול לקרות.
היילי pov:
כל כך רציתי לדעת למה לליאם כל כך אכפת ממני אולי הוא מרגיש את מה שאני מרגישה? רגע מה אני בכלל מרגישה? אני יודעת שאני מרגישה אליו משהו שיכול להיות חזק. בעצם אני כן יודעת מה אני מרגישה אליו נמאס לי להכחיש. כל פעם שאני רואה אותו יש לי פרפרים בבטן הדופק שלי עולה ברמה מטורפת ואני רק מחכה שהוא יפנה אלי ואני יוכל להתחצף אלי כדי לדבר איתו ולמשוך ממנו תשומת לב אבל אז אוסטין הגיע ובלבל אותי לגמרי. אני צריכה להחליט עם עצמי אחרי הפגישה עם אוסטין מה אני מרגישה אליו כדי להיות בטוחה שליאם הוא זה שאני אוהבת.
הפלאפון שלי רטט הסתכלתי על המסך וראיתי הודעה מאליסון
"היי היילי חזרתי אני בחדר בואי כבר התגעגעתי!" סגרתי את הפלאפון ואז הסתכלתי על ליאם
"אני צריכה ללכת" אמרתי והוא הנהן הוא היה נראה מבולבל וגם קצת לחוץ.
"אני יבוא לפגישה ביום ראשון מחר אני נפגשת עם אוסטין" אמרתי ויצאתי מהכיתה שוה משאירה אותו לבד.
מיהרתי לחדרי סוף סוף לראות את אליסון ולספר לה קצת ממה שעבר עלח כשהיא לא הייתה פה.
הגעתי למגורים שלנו פתחתי את הדלת והיא ישבה על המיטה עם הלפטופ שלה היא הרימה את ראשה ומיד קמה מהמיטה
"היילי! כל כך התגעגעתי!" היא צווחה וחיבקה אותי חיבקתי אותה בחזרה
"אז מה שלום אמא שלך?!" שאלתי
"היא קצת יותר טוב אחותי נשארה איתה לבינתיים" היא אמרה וחייכה
"אוקיי" אמרתי
"נו! ספרי לי מה חדש מה שלום מק'דרימי?!" היא שאלה וגילגלתי עיניים
"אמרתי לך בפעם האלף הוא המורה שלנו!" אמרתי וצחקקתי
"זה לא אומר שאסור לי לקפוץ עליו" היא אמרה וצחקנו
"את האמת שיש ילד חדש ממש נחמד אני מחר עושה לו סיור בקמפוס" אמרתי והיא חייכה
"יופי! אני שמחה שסוף סוף את נלגשת עם בנים אחרי מה שקרה.." היא אמרה והנהנתי
"כן אבל אני לא חושבת שזה רציני" אמרתי והיא נאנחה
"פשוט תיהי פתוחה" היא אמרה והנהנתי.
YOU ARE READING
Mr.Payne
Fanfictionאוהבים בית ספר?! יופי גם אני לא! היי אני היילי דוסון אני בת 17 ואני לומדת בפנימיה משעמם בלונדון כי להורים שלי ג'ייק ואן, אין ממש זמן אלי הם יותר מידי עסוקים במשלחות שלהם לח"ול ולא מתייחסים לבת היחידה שלהם. יש לי חברה הכי טובה ואני עושה איתה הכל קורא...
