"מרשמלו" (boyxboy) נבו+לואי

פרק 1

נ.מ. נבו

אין משהו שאני אוהב יותר מאשר לטוס לחו"ל. אני אוהב לגלות מקומות ואנשים חדשים, ובמיוחד להנות מהחיים.

זה היה אחרי עבודה קשה שהצלחתי להרוויח את הכסף לטיסות האלה. מגיל 13 עבדתי בכל עבודה שרק מצאתי- מלצרות, ניקיון, דוגיסיטר, מחסנים...

בהתחלה זה היה כדי לעזור להורים שלי שהרוויחו מעט מאוד והתקשו בלהחזיק בית ולממן דברים פשוטים לכל 7 האחים והאחיות שלי, אך כעבור כמה שנים הצלחתי להרוויח מספיק כסף כדי לשים לעצמי בצד בשביל הרגע בו אצא מהבית ואוכל לראות עולם.

אני אוהב את המדינה שלי, שלא תבינו לא נכון, אבל יש עוד כל כך הרבה לראות מחוץ למקום הקטן הזה.

החלטתי לטוס לחודש לבקר חברים טובים במיאמי ובאל איי, ועכשיו אחרי שסיימתי את הביקור במיאמי, הגעתי ליעד הבא שחיכיתי לו כבר שנים- אלאיי.

אני משתכן אצל החבר הכי טוב שלי- גיא, שגר כבר כמה שנים בעיר בניסיון להתקבל לסרטים ולהיות גל גדות הבא.

"שומע אחי, יש בבר שאני הולך אליו קבוע פסטיבל מרשמלו, חשבתי למה שלא נלך?", הציע גיא.

"מרשמלו?? פסטיבל של מרשמלו??? ברור שאני רוצה ללכת, אתה יודע שזה הדבר שאני הכי אוהב בעולם..."

"אבל חשבתי שאני הדבר שאתה הכי אוהב בעולם.." אמר לי גיא עם עיניי כלב.

"נופ, אני בטוח בזה שמרשמלו הוא הדבר האהוב עליי"ת גיא התחיל לחקות בכי "אבל אתה מיד אחרי זה" ובזה הצלחתי להעלות חיוך על פניו של חברי הטוב.

"זה בעוד שעה, אז תתארגן ונצא".

לא התאמצתי בבחירת הבגדים כי גיא אמר שזה בר שכונתי לא מוכר, פשוט זרקתי על עצמי חולצת טריקו חומה פשוטה וג'ינס שחור, מיד אחרי זה יצאנו ברגל להיי טופ שנמצא רחוב ליד הדירה של גיא.

כשהגענו לשלט כניסה הסתכלתי על גיא במבט חודר.

"למה. לא. אמרת. לי. שזה. גיי-בר????? אם הייתי יודע הייתי מתגנדר קצת, עכשיו כל הבנים בפנים לא יזרקו אפילו חצי מבט לכיווני!" התחלתי לסדר את השיער בלנסות גם אם במעט לשפר את הופעתי.

"אתה לא צריך להתגנדר, אתה יפה בכל מצב" אמר לי גיא ולרגע חשבתי שראיתי סומק עולה על לחייו אבל עזבתי את זה.

"טוב לפחות במקום גברים אני אצליח לתפוס הרבה מרשמלו, יאללה בוא ניכנס, הריח הורג אותי, אם אני לא אכניס לפה מרשמלו בשתי דקות הקרובות אני אתעלף".

נכנסנו ותפסנו שולחן שכפי שהבנתי היה השולחן הקבוע של גיא.

"טוב אני רואה שאתה כבר חסר סבלנות, אז אני אזמין לנו שתייה, לך בינתיים לדוכן מרשמלו" גיא אמר אחרי שראה שהרגל שלי מתופפת במהירות על הרצפה.

מהר קמתי וכמעט שרצתי לדוכן המדובר, והתחלתי להעמיס צלחת בגן עדן המרשמלו שהיה לפניי- אך כשהרמתי את מבטי, כשפי מלא עד אפס מקום במרשמלו מצופה בשוקולד, ראיתי את המלאך מגן עדן בכבודו ובעצמו.

זה היה גבר, נראה בשנות העשרים לחייו, קצת יותר נמוך מימני, עם העיניים הכחולות הכי יפות שראיתי בחיי, שיער חום שעשה לי חשק להעביר את האצבעות שלי בו, אף קטן וחמוד ועצמות לחיים שאם הייתי מעביר בהן אצבע היא הייתה נחתכת מרוב שהן חדות.

נשמתי נעתקה בפי והתחלתי להיחנק בגלל זה ובגלל כל המרשמלו.

מהר הגבר עמד לצידי ותפח על הגב שלי בניסיון לעזור לי.

לאחר שהצלחתי לחזור לנשום, הרמתי שוב פעם את מבטי כדי לראות את הגבר שעזר לי מביט בי עם החיוך הכי יפה ותמים שאי פעם ראיתי.

"היי אתה בסדר?" שאל.

"כן תודה שעזרת לי, אממ.." הודיתי לבן אדם שלא ידעתי את שמו.

"אתה לא יודע מי אני?" שאל הגבר בפליאה.

"אני לא רוצה לצאת חצוף, אבל אני אמור?" הגבר רק חייך חיוך מעושה.

"לואי טומלינסון" אמר לי והושיט לי את ידו ללחיצה.

הושטתי את ידי בחזרה ולחצתי את שלו, "נבו עמרני".

"נעים להכיר אותך נבו. אני חייב לחזור לשולחן שלי, אבל אני מקווה לראות אותך פה שוב?" שאל.

"בהחלט" אמרתי, הוא נתן לי חיבוק מפתיע ועזב אותי לעמוד בשוק ליד הדוכן, לא מבין מה קרה בדיוק.

כשחזרתי לשולחן גיא כבר חיכה עם שתי כוסות בירה גדולות, אחת מלאה והשנייה חצי ריקה.

"מה לקח לך כל כך הרבה זמן?" שאל אותי גיא.

מתעלם מהשאלה שלו שאלתי "אתה יודע מי זה לואי טומלינסון ולמה אני אמור להכיר אותו?".

"אתה צוחק איתי, נכון?" הנעתי את ראשי לשלילה.

"הוא היה חבר בוואן דיירקשן, אחת הלהקות הכי גדולות בעשור האחרון? זה שאחותך חופרת לך עליו ועל כל ה4 האחרים ב7 שנים האחרונות?"

"או... עכשיו הכל ברור, פשוט פגשתי אותו הרגע, ופאק, אני מבין בדיוק למה שלי מכורה אליו" אמרתי עם עיניים חולמניות וגיא הסתכל עליי עם כעס ועצב? טוב כנראה שאני סתם מדמיין. אמרתי לעצמי והתחלתי ללגום מהבירה שלפניי.

"דרך אגב, אנחנו חוזרים לפה מחר, אני מבין למה אתה הולך לפה כל כך הרבה, המקום הזה ממש מגניב.." אמרתי מבלי לגלות לגיא את הסיבה האמיתית למה כל כך רציתי לחזור לגייבר.

**קרדיט לשירה על התמונה😘