פרק 1

81 4 6
                                    

מכתב ל״הלל״
״זוכרת אותי? חחחח לא ציפית
לקבל מכתב כזה ועוד ממני אני יודע ,
המון זמן לא קיבלת ממני מכתב.
את יודעת משהו? חשבתי עלייך ,רק עלייך.
כל חודש בשנה, כל יום בחודש ,כל שעה ביום.
לפעמיים אני מרגיש ריקנות בתוכי שאת לא לצידי.. לפעמיים? חחח תמיד.
אני חושב ,למה כל הבלאגן הזה קרה לנו.
את תמיד תיהי שם לצידי נכון?.
אני לא יודע בדיוק מה לאמר אחרי שנה שלא נפגשנו. אני מקווה שטוב לך.
שהמשכת הלאה.
אני תמיד אחכה לך,לנצח כנראה ואקווה שהכל יסתדר...
מצטער על הכל אל תכעסי עליי,
ובכל צעד שלך ובכל נשימה שלך אני אהיה שם לצידך.
אומנם אולי לא פיזית אבל כן.
אני צריך לזוז קוראים לי שם אומנם המכתב הפעם קצר, אבל מבטיח שהבא יהיה ארוך יותר.
ואל תשכחי לעולם.
אני תמיד אוהב אותך הלל שלי.
תחכי לי טוב? חחח זה קצת
אגואיסטי ואנוכי לאמר את זה,
אחרי שלא ראית אותי שנה ולא דיברנו כן? אבל אני מבטיח אנחנו עוד ניפגש ,
תצפי לעוד מכתב ממני .
שלך תמיד, -ת-.

————————-
<חזרה להווה>
״הלל, המשמרת הסתיימה.״ צעקה אחת העובדות.
״טוב, אני חותמת והולכת. צריכה משהו לפני שאעזוב?.״ שאלתי.
״לא הללוש, את מוזמנת ללכת לנוח.״ אמרה צליל המנהלת מחלקה.
״טוב, להתראות נדבר מחר.״ אמרתי לה ונשקתי ללחייה.

״אני בבית.״ צעקתי אבל לא היה שום מענה כרגיל..
עליתי לחדרי, התפשטתי וניכנסתי למקלחת.
עשיתי מקלחת מהירה ויצאתי שמעתי דפיקות מפתח הבית אני חושבת, ״רגע.״ אני צועקת מכיוון שהחדר שלי בקומה השנייה.
התלבשתי מהר, שמתי על עצמי פיגמה קצרה של מיקי כי זה הדבר הראשון שמצאתי בארון.
ירדתי מהר לפתח הדלת ופתחתי אותה.

מכתב להללWhere stories live. Discover now