some blurry bullshit

365

אחרי ששברת לי את הלב, הקצבתי לו שנה אחת להתאחות. 365 ימים בהם לימדתי את עצמי להמשיך הלאה, ולנסות להפנים שלמרות התחושה המתעתעת שעוברת בכל גופי וסותרת כל מחשבה שעוברת לי בראש בלילות קשים - את לא כל העולם.
שלוש מאות שישים וחמישה ימים.

רבים האנשים שפגשתי בדרכי שסיפרו לי שהם אינם מסוגלים להאזין לשירים שמזכירים להם את האנשים ששברו את ליבם. לעתים באופן כמעט אוטומטי, אני מצטרפת אליהם ומראה הזדהות כלפיהם, ומסכימה עם השקר שאני מנסה למכור לעצמי.
אני מניחה שאני מנסה להתאים את עצמי לסטנדרט המקובל של ״התנהגות לאחר שברון לב״, אבל הניסיון לא מוצלח במיוחד. השירים שמזכירים לי אותך לא מפסיקים להתנגן במכשירי, מכווצים את ליבי ובכל פעם מחדש פותחים את התפרים שנתפרו בחוסר מקצועיות משוועת, כיאה לבחורה עם לב שבור.
שלוש מאות שישים וחמישה ימים.

ארבע מאות תשעים ושבעה ימים עברו,

                        שוב חלמתי עלייך אתמול בלילה.