בר

🤷‍♀️👞קרוקס👞🤷‍♀️

״ביפ ביפ ביפ ביפ!״ השעון המעורר צילצל ״אוףףףך״ מלמלתי בעייפות, הנחתי את ידי על השעון ולחצתי לחיצה עדינה על הכפתור .
הרמתי את עצמי מהמיטה ועמדתי על השטיח החדש שלי
הראש שלי כל כך מסוחרר, התחלתי לסדר את המיטה והנחתי את הכרית שלי מעל השמיכה בעדינות , אני לא רוצה להרוס שום דבר מהחדר החדש, לפני חודש בערך עברנו לכאן, אני , אמי ואחי הקטן יואב. יואב רק בן 4 וכבר צריך לעבור גן, אני לא אשקר אני טיפה מודאגת, אני לא יודעת איך הוא יצליח להשתלב בגן חדש. היו לו כמה חברים טובים בגן הקודם והוא כבר צריך להיפרד מהם?
״ברי יפה שלי״ קול העיר אותי ממחשבותי, אמי צעקה אליי מהקומה הראשונה, ״ תתחילי להיתארגן את לא רוצה לאחר ליום הראשון שלך בלימודים!״ ״בסדר אמא!!!״ היא כל כך מודאגת, היא תמיד הייתה ככה, רק שעכשיו יש לי הרגשה שהיא מודאגת יותר מהרגיל....
התקדמתי לארון בעייפות , עוד שנייה מחליקה ונופלת על הפרצוף,
פתחתי את הארון והכנסתי יד לתוכו, ״מה שיוצא אני מרוצה״ אמרתי,
ויצא שהוצאתי חולצה לבנה קצרה, ״סבבה״ מלמלתי, הכנסתי את ידי שוב ויצא לי גינס עם מעט קרעים, בצבע תכלת שהיה מעט גדול עליי,
שלפתי עוד יד והוצאתי ג'קט שחור פשוט, הסתכלתי לעבר החלון וראיתי שהיו מעט עננים אפורים, ורוחות קרירות ״מזל״ אמרתי, ״נראה לי שיהיה מעונן״. בינתיים אהבתי את מה שיצא לי, צעדתי לעבר השידת נעליים שלי, סגרתי את העיניים ומיששתי משהו, זה הרגיש כמו ספוג או קלקר, ״מוזר״, שלפתי את הנעליים בקלות ומה שיצא היה איך לומר, לא משהו. ״ קרוקס!?״ נאנחתי, ״ אין סיכוי בחיים שאני לובשת את זה״
החזרתי בחזרה את הקרוקס ובחרתי נעליים אחרות. לקחתי את הואנס הגבוהות שלי, שהתאימו יותר לתלבושת.
הורדתי את פיג'מת החייזרים שלי והתלבשתי בבגדים. דחפתי את הרגל לתוך הנעל והצלחתי בקושי, ״אוף, הנעלים האלה קטנות״ אמרתי לעצמי, ולבסוף הייתי מוכנה. ציחצחתי שיניים והברשתי את שיערי, היו לי כמה הברשות שכאבו מעט אבל לא יחסתי לזה חשיבות.
לקחתי את התיק השמן והגדול שלי, שחלקו היה מפוצץ בחטיפים, ויצאתי מחדרי.
״ בוקר טוב ברי שלי!״ אמא רצה לעברי וחיבקה חיבוק שהיה קשה לצאת חי מימנו. ״בוקר״ עניתי בפרצוף חמוץ,
התיישבתי בשולחן האוכל הגדול שבמטבח ואכלתי את החביתה שאמא הכינה, היא בהחלט הייתה טעימה, לגמתי מעט מכוס המים ויצאת במהירות מהבית לפני שהיא תיתן לי עוד חיבוק שימחץ לי את הצלעות.
הלכתי במהירות לתחנת האוטובוס כדי לא לאחר, התיישבתי על הספסל הקר שבתחנה וחיכיתי. התבוננתי בשעון והשעה הייתה 7:40
״אויי לא״ ״אני עומדת לאחר!״ צעקתי בתוכי, לא רוצה שאנשים ישמעו אותי. אחרי חמש דקות האוטובוס הגיע ועצר בשולי הכביש, התקדמתי בזריזות והמתנתי שהנהג יפתח את הדלת, הדלת נפתחה ועליתי על האוטובוס. הנסיעה עברה בשקט, לא היו ילדים באוטובוס שידברו ויצעקו, ולא היו זקנים שידברו אחד עם השני על החיים.
אחרי שעברו כמה דקות שהרגישו כמו נצח, התחלתי להרגיש שיש לי בחילה, כאבה לי כל כך הבטן והחזקתי אותה חזק, שלפתי את האוזניות מתיקי והשמעתי מוזיקה. ״ אולי זה מה שירגיע אותי״ אמרתי .
הסתכלתי אל מעבר החלון וראיתי את התחנה שלי, קמתי וקפצתי אל מעבר הדלת, ויצאתי מהאוטובוס. ״אני שונאת אוטובוסים״ מילמלתי לעצמי.צעדתי אל עבר שער הכניסה של התיכון. סימנתי לשומר שיפתח לי את השער, הוא הסיט את מבטו אליי וסרק את גופי, מכך רגל עד ראש. הרגשתי צמרמורת שעברה בעמוד השדרה שלי, ״מזעזע״.
התקדמתי במהירות אל שער הכניסה ועברתי את השומר, מקווה שיחלה מחר כדי שלא אפגוש אותו שוב.
עליתי בזריזות במדרגות ולבסוף, סופסוף, הייתי מול דלת הכניסה
״אוקיי!״ אמרתי בסערת רגשות של לחץ והתרגשות, ופתחתי את
הדלת....

וזהו! אני לא יודעת מה לחשוב לגבי הסיפור הזה.....
מקווה שאהבתם!
אל תשכחו למלא את הכוכב פה למטה, חסר לו קצת אופי 🙃
בייי אוהבת!!!