חתול חלל קסום

אני יותר מהגוף שלי, אני נשבעת.
          אבל זה פשוט לא מרגיש ככה.

נפלתי לדארק רומנס
          
          https://www.wattpad.com/story/400586275?utm_source=android&utm_medium=link&utm_content=story_info&wp_page=story_details_button&wp_uname=Amit50

זו רק אני או שוואטפד ממש מת?
          אני חמש שנים פה, ופעם היה פה הרבה יותר חי

אני ברגע ששני הקוראים האהובים עליי לא הלכו ישר לקרוא את הספר החדש שלי...
          נעלבתי.
          (אחת שומרת שבת אז זה מקובל. אבל השני??? יש לך תירוץ??)

מה הפאקינג בעיה שלך?
          ליטרלי, מה הפאקינג בעיה שלך?
          פעם אחת בחיים שלך, פעם אחת תתנהג כמו הורה מתפקד.
          להאשים את אמא בניכור הורי? באמת?
          אתה לא יודע, אתה לא מבין כמה האישה הזאת מנסה לגרום לי להשלים איתך. כמה היא אומרת שאני צריכה את אבא שלי. כשאני אומרת שאתה בן אדם חרא, כשאני אומרת שאתה צריך למות, היא מזכירה לי שלא תמיד היית ככה, שאתה השתנית. שפעם היית אבא טוב, ואתה עוד יכול להיות.
          להגיד לה שהיא בושה של אמא?
          שאיתי מפחד ממנה?
          אני מבועתת ממך. אתה יודע את זה? אתה יודע שאיתי מפחד לבקש ממך טרמפים, ומעדיף ללכת ברגל בחום? שהוא לא עושה שיעורים, כי אתה צורח עליו כשאתה חושב שאתה מלמד אותו?
          אמרתי לך שאתה חרא של אבא, והתכוונתי לכל מילה.
          לכל פאקינג מילה, טוב?
          תמיד ידעתי שאתה בן אדם נוראי. זה לא הפריע לי יותר מדי, חשבתי שזה לא ענייני.
          החלק הקשה היה להבין שאתה גם אבא נוראי.
          תשחרר את הילד הזה מהחיים שלך, תפסיק לדפוק אותו, תפסיק לדפוק את כולנו.
          תפסיק לשחזר טראומות עם הילדים שלך רק כי אמא שלך עזבה.
          לאף אחד לא אכפת.
          תתגבר.

לאלה מכם שאהבו את קילר - אתם הבעיה.
          הבעיה היא לא אנשים כמו קילר.
          כמוהו יהיו עוד מיליון.
          הבעיה היא אתם, שמצדיקים אותו.
          שמסתכלים מהצד, על רוצח, ומעודדים.
          כן, הוא עצוב.
          כן, קשה לו.
          כן, הוא סובל.
          זה לא הופך אותו לאדם טוב.
          קילר הוא רוצח.
          אל תשכחו את זה.

פאקינג אוריה.
          מי ידע שזו שתשבור לי את הלב תהיה פאקינג אוריה?
          מישהי שדיברתי איתה לזמן כל-כך קצר, ונכנסה לי ללב כל-כך חזק.
          איך אפשר?
          איך תוך ארבעה ימים, כבר ידעתי שאיתה אני אתחתן?
          איך תוך חמישה ימים, כבר הסכמתי לשלושה ילדים, למרות שאף פעם לא רציתי ילדים?
          איך כל-כך רציתי לקחת אותה לדייט, למרות שהיא גרה שעתיים וחצי נסיעה ממני?
          איך הלב שלי נשבר כל-כך חזק כשהיא לא רצתה אותי?
          פאקינג אוריה...
          אוריה כתבה לי הודעה.
          "ראיתי את שתיקת הכבשים אתמול"
          היא ידעה שזה הסרט האהוב עליי.
          היא זכרה.
          אבל היא רק רצתה לדבר על הסרט... ואני רק רציתי אותה.
          אז אני כותבת ובוכה, כותבת ורואה איך אוריה בורחת לי מבין האצבעות.
          איך פאקינג אוריה, תמצא מישהי אחרת, ותחייה חיים טובים שאני לא אהיה חלק מהם.
          פאקינג אוריה.

לכל הביצ'ז עם הטראומה הדתית, תחושת הפספוס, האהבה שלא נשכחה, והמחשבות הטורדניות - זה בשבילכם.
          
          https://www.wattpad.com/story/392938355?utm_source=android&utm_medium=link&utm_content=story_info&wp_page=story_details_button&wp_uname=Amit50

חזרתי, ביצ'ז. חכו לזה.

אני סטוץ.
          תמיד הייתי, תמיד אהיה.
          אף אחד לא רוצה משהו רציני.
          ככה זה.
          גוף של אלה, בנים של אישה ממוצעת.
          עם חזה שופע, ישבן אלוהי, וירך שהאל בירך,
          כל גבר רוצה טעימה.
          אבל רק טעימה...
          כי גוף זה עניין אחד,
          אבל מה את שווה אם אלוהים נתן לך גוף, ובעט לך בפרצוף?
          אז אני סטוץ.
          לילה אחד ולזרוק.
          "רק לנסות, רק לראות, נגיעה אחת ודי, נו בבקשה, אל תהיי כבדה."
          אבל המשקל של החזה כבד על הגב שלי, וכל חזייה שנפתחת היא עוד חתך בלב.
          "משהו רציני, ברור... אבל רק ללילה אחד."
          לבלות, ברור. דייט, שניים, כל עוד זה נגמר במושב האחורי של הרכב.
          אני לא צריכה לשלם,
          "זה עליי, מותק."
          חיוך, קריצה, באה בריצה, ודופקת מציצה.
          כי ככה זה.
          גוף אלוהי מגן עדן,
          פנים של ילדה אנושית.
          אז הכל זה רציני...
          אבל רק ללילה אחד.