חתול חלל קסום

לכל הביצ'ז עם הטראומה הדתית, תחושת הפספוס, האהבה שלא נשכחה, והמחשבות הטורדניות - זה בשבילכם.
          
          https://www.wattpad.com/story/392938355?utm_source=android&utm_medium=link&utm_content=story_info&wp_page=story_details_button&wp_uname=Amit50

חזרתי, ביצ'ז. חכו לזה.

אני סטוץ.
          תמיד הייתי, תמיד אהיה.
          אף אחד לא רוצה משהו רציני.
          ככה זה.
          גוף של אלה, בנים של אישה ממוצעת.
          עם חזה שופע, ישבן אלוהי, וירך שהאל בירך,
          כל גבר רוצה טעימה.
          אבל רק טעימה...
          כי גוף זה עניין אחד,
          אבל מה את שווה אם אלוהים נתן לך גוף, ובעט לך בפרצוף?
          אז אני סטוץ.
          לילה אחד ולזרוק.
          "רק לנסות, רק לראות, נגיעה אחת ודי, נו בבקשה, אל תהיי כבדה."
          אבל המשקל של החזה כבד על הגב שלי, וכל חזייה שנפתחת היא עוד חתך בלב.
          "משהו רציני, ברור... אבל רק ללילה אחד."
          לבלות, ברור. דייט, שניים, כל עוד זה נגמר במושב האחורי של הרכב.
          אני לא צריכה לשלם,
          "זה עליי, מותק."
          חיוך, קריצה, באה בריצה, ודופקת מציצה.
          כי ככה זה.
          גוף אלוהי מגן עדן,
          פנים של ילדה אנושית.
          אז הכל זה רציני...
          אבל רק ללילה אחד.

יש פה אנשים שקראו את play date ורוצים לעזור לי?
          אני צריכה אתכם

אני עדיין חיה. נשבעת שאני עדיין כותבתתתת
          יהיו עוד פרקים!! לא זנחתי אף סיפור!!

לכל מעריצי אפיק שבקהל: אייייייייייייי!!!! התלהבות!!!!!! האיתקה סאגה הייתה וואו, תתלהבו איתי.

הרגע הזה, שיש פה עוקבת אחת - שהייתה העוקבת הראשונה שלי, בתחילת עמוד הוואטפד שלי, שאולי זוכרת שהיה לי ספר בשם "באהבה אחרת/המשחק של אמה" (השם השתנה באמצע) שנמחק...
          הספר הכי קרינג' שכתבתי בחיים שלי. למזלכם, אף אחד אחר לא יקרא אותו לעולם.
          סליחה לעוקבת הזו שקראה

אני בהלם שאף אחד כאן עוד לא מצא את העמוד וואטפד הסודי שלי

אף אחד לא עונה לי.
          אני צריכה עזרה, ואף אחד לא עונה לי.
          אני שונאת שכולם ישנים.
          אני כל-כך צריכה לדבר עם מישהו.

האם אני אמות?
          נתתי לאמא שלי לקרוא את play date.
          הגרסה הערוכה, שאפילו יותר גרועה מהרגילה.