ובאותו הרגע, נכנסת לחדר אותה הילדה השקטה, ובצורה פתאומית לחלוטין. תשומת ליבה לא שואה למחזה המוזר שמתרחש בחדר כאשר היא מתקדמת אל עבר מקומה ושוקעת בענייניה.

היא כל כך אוהבת את העולם, אבל היא לא מסוגלת להכיל אותו כי היא מרגישה רגילה יותר מידיי בשביל להשאיר אותו בליבה. העולם מכיל כל כך הרבה דברים שהיא רואה כהרבה יותר יפים ממה שאחרים רואים אותם. היא מעריכה אותם, מעריכה את הטוב שבהם אפילו יותר משהיא מעריכה את עצמה. היא מרגישה שהיא לא ראויה מספיק בשבילם, ומתוך יראה לפאר יצירתם היא משחררת אותם ממחשבותיה, ונותרת ריקה, לא מסוגלת להביע את עצמה, משום שכבר אין מה להביע מתוכה.