עמתי את טעמה המתוק של אהבת אמת,
אהבה שהיא מעבר לכל גבול ודמיון,
אהבה שלא מוצאים בשום מקום.
אך טעמה הנעים התמרר אט אט,
התחלף בטעם מר של קנאה,
ואז בטעם מלוח של דמעות,
דמעות של סוף,
של זה נגמר,
של הדבר הכי טוב שהיה לי בחיים כנראה הלך.
כנראה הלך ולא חזר.
----------------------
הדבר הכי טוב שהיה לי בחיים כנראה הלך,
הלך ולא חזר.
אבל הטעם המתוק?
עדיין נשאר.