רייוונה

דאמיט - 
          האוטו עם הג'וקים הירוקים על הגג ששר שירים פטריוטיים חזר.
          לא שמעתי אותו כבר כמה חודשים.

העלתי פיילוט לסיפור מקורי שאני עובדת עליו, עד כה אני די מרוצה ממנו.

האובססיה שלי להאנטר האנטר הגיעה לנקודה בה אני מקשיבה להקלטות של מערכוני הרדיו ביפנית מ1999 שבאו לסחוט עוד כסף עם תרחישים כמו 'להקת הפאנטום מרכלת על חוש האופנה של היסוקה'  ו'קוראפיקה משתכר ובא להפריע ללאוריו בשלוש לפנות בוקר כדי לנסות ללמד אותו אנגלית משובשת'. 
          טוב, לפחות אני לומדת יפנית.

אה מסתבר שכל הקיץ המזגן בחדר שלי היה מקולקל ופשוט לא שמתי לב לזה.
          אני יכולה להבדיל בין אורז עגול ואורז ארוך לפי הריח שלהם, אבל אני לא מסוגלת לשים לב שהחדר שלי בשלושים מעלות כשהוא אמור להיות על עשרים.

תתחדשי על התמונה! 

אני אוהבת לשמוע שירים ביפנית כשאני כותבת, כי כשאני לא מבינה את המילים אני שומעת רק את השיר עצמו ויכולה להתרכז במילים שאני כותבת.
          וחוץ מזה רוק יפני זה נחמד.
          ממליצה.

אה וסיימתי את מלאך מכני.
          הוא טוב באופן מפתיע.
          התקציר גרם לזה להישמע כאילו יש משולש אהבה בין טס, וויל וג'ם. וזה נורא הבהיל אותי. ואז הספר עצמו היה בסדר גמור. 
          אבל אני שונאת את וויל, הוא מאנייק.

יש לי תחושה שמשהו אמור לקרות בנובמבר אבל אין לי מושג מה.
          כאילו אין בכלל חגים או אירועים או משהו. ומסיבה כלשהי חנוכה רק בדצמבר, למה הוא בדצמבר? הוא תמיד היה בנובמבר וכולם היו בסדר עם זה.

שום דבר לא יותר טוב ממיאו.

קרע קרע)":