רייוונה

          This is a story
          About two children
          One who hid to be heard
          And another who ran to be remembered
          I present to you, Kid & Leveret יצא סוף סוף!
          מצידי אני יכולה לשים את השיר הזה על לופ למשך כל הצהריים. הוא פשוט יותר מדי טוב.
          אני אוהבת את זה שההתחלה כל כך דרמטית (עם התופים שהיו פשוט נהדרים) ואז אחרי שלוש דקות כל הכלים מפסיקים לנגן ומתחיל החצי השני של השיר שהוא כולו שקט ומצמרר.
          והקטע בסוף שהם שרים ביחד -
          קשה להאמין שזאת עריכה ויש בעצם רק זמר אחד שמשנה את הקול שלו. 
          והתמונה, אוי התמונה. 
          פחות אהבתי שזה רק בצבע אחד. אבל אני עדיין רוצה לעשות מזה פוסטר ולתלות איפשהו.
          

נראה לי שיש לי סוג של סיניסטזיה.
          בכל פעם שאני רואה את התמונת פרופיל הזאת של פרין יש לי טעם של קארי בפה.

אוקי נראלי שאני מבינה למה אסור להכניס את החליפת צלילה למכונת כביסה.
          הרוכסן שלה התחרבש לגמרי.
          זה נראה כמו פסטה מסולסלת.

אז...
          קראתי וואנשוט.
          מספר וואנשוטים.
          שהוא על שתי דמויות ספציפיות.
          זה היה מאוד קצר.
          ולא באמת קרה שם משהו. זה פשוט דמות שמדברת על אחת מהדמויות הראשיות בספר.
          אז הנחתי שזה בן הזוג שלו, כי ככה ספרי רומנטיקה עובדים.
          ואז כתוב משהו כמו 'אני זוכר אותו בתור תינוק'
          וכמה שורות אחרי זה 'הוא בוכה מעל הקבר שלי, הלוואי שהייתי שם בשבילו'.
          וזה היה מאוד מוזר.
          ראשית, נפגשתם בגיל שבע עשרה.
          שנית, למה הרגתם אותו?!
          מה הוא עשה לכם?!
          ולמה אתם כותבים מנקודת המבט שלו אחרי שהוא מת?!
          ואז אני מגלה שהוואנשוט בכלל לא מנקודת המבט של בן הזוג.
          בשורה האחרונה כתוב 'יומולדת שמח, בן שלי'.
          זה היה כל הזמן אבא אנונימי מת, אבל הוא היה מת גם בקאנון, אז זה בסדר. נראלי.

היי(: 
          התחלתי לכתוב ספר חדש על המדף.
          לא מאמינה שיאכזב אז מקווה שתאהבי.❤️
          
          
          ‏SHE - [1]
          ‏https://www.wattpad.com/1486787670-she-1?utm_source=web&utm_medium=email&utm_content=share_reading

עלה פרק חדש של ארבעה קולות ומנדולינה אחת

ארבעה קולות ומנדולינה אחת יצא סוף סוף!
          אלוהי ההארקרס, עבדתי על זה מספטמבר, אני חושבת.
          כרגע אני חוגגת עם שוקו בכוס המיוחדת לשוקו. (היא כזאת ירוקה עם עיניים בולטות מחרסינה, עזבו, היא נורא מוזרה.) ומקשיבה ל'עושים היסטוריה.' (תצילו אותי מהחנוניות של עצמי)

עלה פרק חדש של מג מקפרי ואבן החכמים.

https://youtu.be/5G24ra0nBWc?si=n4suI2MoGQuSlqNT
          למה יאלוקר אף פעם לא מוציאים את השירים שלהם בספוטיפיי כמו זמרים נורמלים?!
          הצילו זה כל כך טוב.

המשך לסאגת מטיה:  המורה של הגיבור, שדרך אגב קוראים לו רמי,  באמת בא לקחת אותו מהחורבה שמטיה גר בה. ואז הוא מת. הגיבור עבד אצל איזה גנן במשך שנתיים (שנמשכו עשרה עמודים) ואז חזר לפאריס ופגש את מטיה.
          סוף סוף אשפזו אותו!
          וכשהוא השתחרר הוא גילה שהאדון המתעלל שלו נכנס לכלא אחרי שהרג ילד אחר!
          אז מטיה ורמי עשו שת''ף, רמי מנגן בנבל ומטיה מנגן בכינור. (רמי למד להיות נגן נודד מהמורה המת שלו. וכל הספר זה על הנדודים שלו בצרפת. קונספט מדהים) 
          רמי ומטיה כאלה מתוקים *אימוג'ים כאלה עם עיניים גדולות ונוצצות*
          רמי קורא לו 'מטיה הקטן שלי'.
          ומטיה כל הזמן מזכיר את זה שרמי לא מרביץ לו וכמה זה נדיר. 
          אני כל כך רואה אותם נשואים בעוד חמש עשרה שנה. 
          *נזכרת שזה ספר על אמצע המאה התשע עשרה*