בבקשה תאהב אותי ?

פרק ~8~ נצח

״Love is heroism״

״קדימה״ דרו דירבן אותי.
התעשתתי ופתחתי את המחברת. ״לעזאזל אני שונא את זה״ מלמלתי.
״תפסיק לדבר כבר״ אמר מרוכז בזמן שפתר תרגילים.
״אנחנו כבר מתרגלים שעתיים דרו״ רטנתי.
הוא הסתובב אליי והביט בי מכווץ את עיניו.
״אני זה שנשאר את השעתיים האלה בבית הספר רק כדי לעזור לך״ הזכיר לי.
הנהנתי ושתקתי.
״מה יש לך לעשות שעה הבאה ?״ שאל.
ששאלתי את המורה אם אפשר להפוך את הריתוק ללימוד עם דרו הוא הסכים אבל רק לשעתיים.
״השעה הבאה היא לארגן את המחסן.״
הוא החל לצחוק. ״בהצלחה אף אחד כבר לא נכנס למחסן הציוד שנים.״
״ממש יופי״ הוספתי.

אחרי שדרו הלך מצאתי את עצמי עומד מול דלת מחסן הציוד עם המפתחות ביד.
נכנסתי והצצתי פנימה הדלקתי את האור והתבוננתי בכל הציוד הזרוק.
אני אתחיל בתיקיות החלטתי. היו תיקיות משומשות של תלמידים שהיו מונחות בצד החדר בערמות שתפסו חצי חדר. בטח הם יושבות כאן שנים.
נאנחתי ודמיינתי את המקלחת שאני אעשה אחר כך.
במשך חצי שעה הרמתי תיקיה תיקיה והכנסתי לשקית הזבל שהפכה לחמש שקיות.
נשפתי וקראתי את שמו של התלמיד שהיה רשום על התיקיה שהייתה בידי.
״ג'יימסון ראסל״ קראתי בקול.
התעניינתי והצצתי בתוכה הדפים היו מעופשים ובקושי הצלחתי להבחין במה שכתוב. זאת לא הייתה תיקייה של אומנות או תווים כמו השאר אלה שירים היו כתובים שם.
הוא כנראה היה במגמת כתיבה כמוני רק שהוא כנראה באמת היה טוב בזה.
באיזה שנה הוא היה בכלל ניסיתי לראות תאריך בין הדפים.

״אתה אומר את השם שלי ועוקב אחרי. שלום ביי, שנינו אומרים את המילים האלה אלף פעם.
למה לא ניתן לזה ניסיון ? האם אתה מוצא אותי מצחיק ? הסתכלת במראה ? דברים לא נראים כמו שהם לפעמיים.
הוא אומר את שמי ,אומר פעמיים. מתחנן אליי.
שלום ביי, שנינו אומרים את המילים האלה אלף פעם. יותר מידי ניסיונות ויותר מידי שקרים.
גם אם זה כואב ,כל כך הרבה הרבה בחירות אתה גורם לי להרגיש קטן שלום ביי,
שנינו אומרים את המילים אלף פעם. למה לא ניתן לזה ניסיון ? שלום ביי.״
‏(Even if it Hurts)