פרק 1- תחילת שנה

142 13 6
                                    

היוש כולם! 🤍
אני יודעת שבפרק הזה יש יותר להכיר את רוב הדמויות ופחות דברים מותחים, אבל תאמינו לי שאתם תהנו ממש!
לפני שתתחילו לקרוא ממליצה לכם לסמן את הסיפור שלי ככוכב כדי שתמשיכו לקרוא❤
"אני באה אמא!" צעקה יולי מחדרה, יולי, נערה יפה עם שיער שחור חלק גלי ועיניים בצבע דבש. "קדימה קדימה אתם תאחרו לבית ספר!" צעקה מולי אמא של יולי, מולי, אישה נמוכה וקצת מלאה

"קחו את הכריך מהר וקדימה צאו לבית הספר יש עוד רבע שעה!" אמרה מולי" בסדר אמא אל תדאגי! אני הולך משמאל.." הצביע יונתן על צד שמאל "ויולי מימין, שכחת? יולי לומדת בתיכון עכשיו" אמר יונתן והרגיש גאה בעצמו. יונתן, תלמיד כיתה ז, עם שיער שחור ועיניים חומות רגילות "הו יולי שלי! כל כך גדולה עכשיו" אמרה מולי חיבקה את יולי וכמעט הזילה דמעה. "טוב אין לנו זמן, ביי אמא! ביי אבא! ביי יונתן! בהצלחה בחטיבה, סומכת עלייך שתראה מה אתה שווה בכיתה החדשה" אמרה יולי חייכה חיוך גדול וחיבקה אותו.

יולי פנתה ימינה ברחוב והתחילה לצעוד, בדרך פגשה את גל החברה הכי טובה שלה.
גל גבוהה, עם שיער חום מתולתל ועיניים חומות

"גל!" צעקה אלייה בהתרגשות

"יולי!" צעקה אלייה בחזרה

"או מיי גאד תיכון את קולטת!" אמרה גל
"ממש לא" והתחילו לצחוק ביחד
"את חושבת שיהיה משהן עם הבנים השנה?" אמרה גל ונכנסו בדלת שער הכניסה
"אוי גל תשתקי" אמרה גל בזלזול אבל יודעת שגל תקח את זה בצחוק.
גל ויולי נכנסו לכיתה ותפסו את מקומותיהן בשורה השניה באמצע.
"היי יולי, היי גל" אמרה מיקה חברתן
"היי מיק.." אמרו וישר נשמע צלצול
"שלום תלמידים אני המורה הדס ואני חדשה בדיוק כמוכם בבית הספר" אמרה.
"אני הדס ואני המחנכת שלכם, חשבתי שאולי תרצו שנכיר זה את זה לפני שנתחיל ללמוד כיוון שיש לנו שעתיים היום." אמרה וחייכה
"מי הראשון שרוצה לספר לנו קצת על עצמו?" אמרה וסרקה בעיינה את תלמידי הכיתה.
"שום מתנדבים? אין אמיצים בכיתה שלנו?" אמרה
יולי הרגישה צורך לקום ולספר כי נעלבה ברגע שהדס אמרה שאין אמיצים.
"הו.. סוף סוף! ספרי לנו על עצמך" אמרה הדס וחייכה
"אהה.. אני יולי, יולי סמית, ב6 בספטמבר תיהיה לי יומולדת 16, אה וזהו נראה לי."
"זהו? ספרי לנו עוד על עצמך, בלי לחץ קחי את הזמן" אמרה הדס וחייכה.
"אני אוהבת לרקוד, לנגן על הגיטרה שלי, אני אוהבת לקרוא, מאוד אוהבת לקרוא, אוהבת את המשפחה שלי, את החברות שלי, את החברים שלי, אמ זה מספיק? שאלה את הדס.
"כן, תודה יולי זה היה מאוד מעניין"
במהלך השיעור כולם סיפרו על עצמך אחר כך.

"היום הראשון הלך סבבה לא?" שאלה גל את יולי
"כן אני חושבת" אמרה יולי
"רק חושבת? כולנו ראינו בהפסקה שעומר שם עלייך עין" אמרה וחייכה
"אוי נו באמת גל, כל כך ירד לי ממנו, הוא כל כך השתנה" אמרה יולי בכעס
" מה שתגידי, אני יודעת שיש לך משהו אליו עדיין". אמרה גל וחייכה חיוך רחב יותר
"אז אולי נדבר על זה שעידו שם עלייך עין היום בהפסקה" אמרה יולי וחייכה
" אוי נו באמת יולי, כל כך ירד לי ממנו , הוא כל כך השתנה" אמרה גל בכעס
"זה מה שאני אמרתי!" אמרה יולי וצחקה
"בואי נסכם שלא נדבר עליהם" אמרה יולי וצחקה חזק יותר
"סגור" אמרה גל וצחקה
"טוב אני הולכת מפה אז נתראה מחר" אמרה יולי
"נתראה מחר!" אמרה גל
יולי פנתה ימינה לכיוון ביתה, ופתחה את הדלת.
"הלו, מישהו בבית?" אמרה יולי, אין קול ואין עונה.
"טוב כנראה יונתן עדיין לא הגיע" אמרה לעצמה ועלתה לחדר שלה בקומה השנייה.
הניחה את התיק בכניסה לחדר, חלצה נעליים והתחילה לכתוב ביומן:

ניסוי יום 202, העולם העל טבעי.

נשאבת ליומןWhere stories live. Discover now