"מה קורה פה?" אמרה בקול מבוהל
היא הרגישה שהספר מושך אותה אליו
"הצילו!" צעקה
אבל זה היה מאוחר מידי, היא כבר נשאבה ליומן. היא נפלה על משהו רך שבלם את נפילתה ומצאה את עצמה בשדה גדול ורחב עם צמחים ופרחים אבל מזג האוויר היה קר וקודר
"איפה אני?!" צעקה והתחילה לבכות
"היי, הכל בסדר?" משום מקום צץ נער גבוה, שיער שחור עם עיניים כחולות בוהקות.
"הכל טוב" אמרה ברעד
"הנה בואי אני אעזור לך" אמר וחייך
"לאן אנחנו הולכים?" יולי שאלה בחשש
"למקום חם יותר" אמר וקרץ הנער
"אז.. איך קוראים לך?" שאל
"אני יולי.. יולי סמית" אמרה
"נעים מאוד יולי סמית, אני גורג וויליאמס" אמר והושיט את ידו ללחיצת יד
הסתכלה יולי עד היד ולחצה אותה.
"אז מה את עושה פה בכפר שלנו?" שאל וחייך
היא רצתה להסביר הכל אבל היא לא רצתה שגורג יחשוב שהיא משוגעת.
"סתם באתי לחופשה לבדי" אמרה וציפתה שהוא לא ישאל עוד שאלות על הנושא
"אבל איך הצלחת להגיע לפה? זה מקום לא כמו של בני האדם הרגילים" אמר
"אני סוג של השתגרתי לפה" אמרה בחשש
"מה זה אומר?" שאל
"אני.." אמרה ולא סיימה את המשפט כי הם בדיוק הגיעו למקום שנראה כמו בר ישן
"הנה הבר המפורסם של הכפר שלנו, שכחתי לומר לך שקוראים לכפר פנגיין, כנסי" אמר בחיוך
יולי וגורג נכנסו, הרעש בפנים היה חזק והיו הרבה גברים גדולים ששתו וצחקו, הם היו בכניסה לבר.
יולי רק רצתה לומר לגורג: אני רוצה הביתה, השעה מאוחרת, אני לא מכירה אותך וגם לא את המקום הזה אך שתקה ולפתע התעלפה מחוץ לבר.
YOU ARE READING
נשאבת ליומן
Adventure**היוש לכל הקוראים שלי!! אני עושה הפסקה קטנטנה כי אין לי רעיונות לפרקים וגם בכל זאת.. יש לי עומס בלימודים! בנתיים תהנו מהפרקים! אוהבת 3>*** ● יולי, ילדה מקובלת בבית ספרה אבל חנונית מחוץ לבית הספר, כמובן שבמבחנים מקבלת ציונים מעולים אבל היא לא חולקת...
