מניע מרכזי

הכי רחוק שיכולנו...

תומאס היה נראה שונה מכולנו, היה לו שיער ג׳ינג׳י הוא היה לבוש באוברול בצבע כחול עם מגפיים בלויות.
הוא לא היה כמונו, אך הסכמנו על נושא אחד.
שאנחנו חייבים לברוח!
התחלנו לספר לו מי אנחנו הוא סיפר לנו מי הוא הוא היה נורא מצחיק האמת וכשהוא צוחק הלחיים שלו נהיות אדמדמות וזה היה נורא חמוד
יש לו עיניים כחולות שנראות כאילו הוא שאב את כל האוקיינוס לתוכן
ואחד הדברים שהוא אמר הפתיע אותנו הוא אמר שלפני כמה חודשים הוא גילה שיש לו כוח מוזר שהוא יכול לגרום לחפצים ולאנשים להפסיק לזוז ושהוא יכול להפיח בהם חיים
בקשנו ממנו להראות לנו... היה לי מחברת קטנה בכיס ואני זוכרת שנתתי לו אותה והוא אמר לחש כזה מוזר ״תאודה תומא״ ומיד אחרי המחברת שלי התחילה לדבר והיא סיפרה לי על כמה שלא נוח לה בתוך הכיס, היא התלוננה המון וזה נורא הצחיק אותי
אבל זה היה מוזר שהמחברת שלי מדברת אבל לפחות יש לי חברה חדשה, אך אנחנו חייבים לצאת ומהר מריה ידעה כמה זמן ייקח למוח שלנו למות שם והיא אמרה שנשאר לנו בידיוק שעתיים ואחרי זה נהיה במוות מוחי אם לא נספיק בזמן...
אבל אם הכוח של מריה והכוח של תומאס אנחנו בקלות נצא משם...
היינו חייבים פעולת הסחה בקשנו ממריה להעביר את הזמן אחורה אבל כשאנחנו אוחזים בידה היא מעבירה אך ורק את הזמן ולא אותנו...
כן ראו אותנו בחדר הלבן אבל אנחנו היינו עם מריה...
מריה אמרה לנו להגיד שוב שלוש פעמים מריה הקדושה ושוב היינו במבנה הזה שם הארי החזיק את ידי ואמר לי ״מה שיקרה אני לא עוזב אותך״ ידעתי שברגע שנצא מכל הסיפור הזה אנחנו נהיה יחד כמו שתמיד רצינו...
היינו במבנה בקשנו מתומאס לגרום למחברות שלהם לדבר תוך כמה שניות אחרי שהוא אמר את הלחש הקבוע שלו.
המחברות שלהם התחילו לדבר זה היה כל כך מצחיק כמה הן התלוננו הם אמרו שלוחצים עליהם כל כך חזק וש הן חנוקות מרוב האבק ועוד מלא תלונות...
אך הסחת הדעת הזו רק עזרה לנו זה גרם להם להתרחק מהחדר שבוא היינו מחוברים למכשירים. זה נתן לנו מספיק זמן ללכת ולתת למריה לעשות את העבודה.
תכננו שזה יעקב אותם לפחות 10 דקות ואז מריה תוכל לנתק את המכשירים בזהירות.
אבל זה לא הספיק הם כבר היו מחוץ לחדר ואז תומאס עשה משהו שלא ציפינו שהוא יעשה הוא פשוט גרם להם לקפוא במקום
ולנו היה מספיק זמן להשתחרר רק הגוף שלנו היה שם על המיטות הנשמה שלנו והכוח היה איתנו מריה אמרה לנו פשוט לשכב על המיטות וכבר נחזור לגוף שלנו...
זה בדיוק מה שקרה מהר מאד חזרנו לגוף שלנו וסוף סוף הצלחנו להשתחרר.
ברחנו מהר, ידענו שהם יבואו לחפש אותנו לכן ברחנו הכי רחוק שיכולנו...