וואנשוטים וכל זה

אי אפשר לפספס

אֶלָה הציצה בשעונה בחוסר סבלנות. שעה. זאת הפעם הראשונה שהם נפגשים והוא מאחר בשעה.

דניאל הסתובב בנמל תל אביב כבר קרוב לשעה, תר בעייניו אחר הבחורה המסתורית.
הוא ואלה הכירו דרך חברים משותפים, הם התכתבו במשך כמעט שנה, דיברו בטלפון וסימסו אחד לשניה, אבל מעולם לא נפגשו.
לבסוף, הם החליטו להיפגש במקום הכי עמוס בעולם, נמל תל אביב. בטיפשותם, הם לא קבעו נקודת מפגש מסויימת, וכך יצא שדניאל הסתובב בנמל הרבה יותר מידי זמן.
לבסוף הוא החליט לעשות את הבלתי נמנע, להתקשר לאלה.
"איפה אתה?!" היא שאלה, בלי הקדמות מיותרות.
"מחפש אותך כבר שעה" נאנח דניאל "איפה את?!" 
"תחפש עוד קצת, היא ענתה.
"אבל... יכול להיות שעברתי לידך ואפילו לא שמתי לב" רטן דניאל.
"אל תדאג, אותי אי אפשר לפספס" השיבה, וניתקה את השיחה.
דניאל נותר נטוע במקומו, מופתע ומרוגז מהאמירה השחצנית.
מי אומר דבר כזה?! מצב רוחו הטוב התחיל להתפוגג. זאת הבחורה שאיתה הוא רוצה להיפגש? דניאל המשיך להתהלך במורת רוח לאורך הרחוב.

מיד אחרי שדניאל התקשר, אלה שמה לב לבחור שחור שיער שחלף לידה מספר פעמים.
היא מיד ידעה שזה הוא, תחושת בטן כזאת. אלה חייכה לעצמה. מעניין כמה זמן יקח לו לשים לב אליה.
כלומר, הוא בטוח שם לב, איך אפשר שלא. השאלה היא, כמה זמן יקח לו לקשר אותה לבחורה שהוא התכתב איתה כל יום במשך שנה.
כעבור חמש דקות שבהן צפתה בו חולף על פניה הלוך ושוב, היא החליטה שזהו, נגמרו המשחקים. היא הרימה את ידה ונופפה לו.

דניאל נעצר כשראה בחורה מנופפת לעברו. 
יכול להיות שזאת היא? זאת אלה? אין מצב.
הוא עבר לידה כבר כמה פעמים, והוא שם לב אליה, ברור. אבל הוא לא שיער ש... לא היה לו מושג שזאת היא.
הוא שלח מבט חטוף לאחור, מוודא שהיא באמת מנופפת לו ולא למישהו אחר מאחוריו, אבל לא היה שם אף אחד.
הוא ניגש אליה בהיסוס "את אלה?" שאל בחשש.
היא חייכה חיוך קורן ועייניה החומות נצצו "כן" השיבה, ושערה החום המבריק התנוצץ בשמש. 
כנראה המבט ההמום שעל פניו הצחיק אותה, כי היא אמרה "אמרתי לך שאי אפשר לפספס אותי"
"צודקת" הסכים, והביט בכיסא הגלגלים הענק והבולט שהיא ישבה עליו. "אי אפשר"

יאי אז זה הוואנשוט הקצרצר שלנווווו. מקווה שנהנתם. שיהיה לכם יום מקסים.