איחרתי עם הפרק כי אני שוקלת אם לפתח רעיון נוסף או פשוט לסיים את הספר איך שהחלטתי מראש.
תודה על ההבנה מראש:)💜✨
--------
עבר.
בוסאן.
הפאלפון התנתק. ג'אנקוק הביט בו לכמה דקות. עצב גדול מזדחל אל ליבו. טאהיונג לא רק מאחר לחזור הבייתה, התנהגותו הייתה מוזרה בשיחה האחרונה שלהם. ממש עכשיו.
"על מה אתה חושב ילד?". אימו של טאהיונג נכנסת לחדר ומניחה ערמה מקופלת של בגדים על מיטתו של 'הילד'. "מה טאהיונג אמר? יש פקק?". היא מעדיפה לחשוב שזאת האופציה למרות שליבה, לב של אמא משום מה אינו רגוע.
"הוא אמר שהוא קצת מאחר." והיה קצת עצבני. ומוזר.
"אז נחכה לו עוד קצת". רק קצת. כי אם הצפייה תהיה ארוכה מדיי הדאגה גם היא תגדל. בהתאם.
"אני מקווה שהכל טוב איתו". ואסור שאימו של טאהיונג תריח משהו חשוד. מספיק שהוא דואג. לפחות שהיא תדע שלווה. "אני אלך לישון טוב?". העיקר שיש לו סיבה לו לדבר איתה ולהעלות השערות.
"אין בעיה מתוק. לילה טוב". היא מאחלת לו ומרוקנת את החדר על מנת שיוכל לישון בו בשלווה.
חדרו של טאהיונג מסודר ונקי. כמה טרח כל הבוקר לנקות גם את הארונות לשובו של טאהיונג. רצה שישמח. הוא נשכב במיטה, מניח את ראשו על הכרית. מביט בצד השני של המיטה שהיה עתה ריק. כמה רצה שטאהיונג יהיה כאן עכשיו. ויחבק. וירגיע. ויאמר שלא יתכוון.
"העיקר תחזור..." לחש. אני דואג. ואני אסלח טאהיונג. אני אסלח על הכל.
גם אם תחזור והכל יהיה גרוע יותר.
רק תבוא.
*****
הווה.
מעון הסטודנטים.
"תודה יונג'י. אני מעריך מאוד את העזרה שלך". החיוך שג'ימין משלח הוא יותר מתודה. יונג'י מנענע את ידו לשלילה. "אין על מה. אני כאן כשצריך עזרה". וגם כשלא. ככה חברים עושים.
ג'ימין מהנהן ואוזנו קולטת רחש קט מצידו הימני. ראשו מסתובב למעלית. "אני אלך יונג'י. לא לאחר את שעת ארוחת צהריים." לא לאחר את המעלית שעוד רגע נסגרת. "סליחה". הוא מתנשף מול הוסוק בעודו לוחץ על הכפתור המואר כבר.
"נראה שזה ממש הכביד עליך." עיניו פוזלות על הספרים הכבדים שהשני מחזיק בידיו. "אני יכול לעזור".
ג'ימין מאוטט בעיניים שאין צורך אך כבר מאוחר. ספרי המתמטיקה מועברים בחלקם לידיו של הוסוק והוא עוצר לרגע כשמבחין בכריכה. "אז עכשיו אתה מבקש מיונג'י לעזור לך?". ולא ממני.
ג'ימין מסמיק. "כן אבל א-אני פשוט.." הוא לא מוצא מילים.
"זה בסדר. אילו החיים שלך". והם לא קשורים אליי. ואין צורך. גם ככה כאב כשהם היו קרובים מדיי.
YOU ARE READING
۷ƙ|אהבה מוטבעת.
Romance"אני אוהב את הנשימה שנושפת בעורפי... מחבקת מאחורה, עוטפת מקדימה." היינו ביחד בעולם הצלול. השקוף. הוורוד. הטוב. ואולי לכן החליט הרוע להצמד ולקרוע אותנו. להפריד. לגרום לשנינו לשכוח אחד מהשני. החלטנו ברוב טיפשותינו להראות את עצמינו גיבורים...
