Heartbreaker | c.hood

chapter 3

-קאלום POV-

"אני הולך לכמה דקות. בינתיים תשבו לאכול" אמרתי והלכתי לחדר שלי. "דאמט" מלמלתי כשהבנתי שאין לי את מספר הטלפון של הילדה הזאת, אחות של אמנדה. אני חייב להשיג את המספר שלה, אוליי גם היא תרצה להזמין אותי פעם.
על מי אני עובד? היא לא נראית מהאלה שמזמינות אנשים כמוני בשביל סטוץ, היא נראית ילדה, תמימה? כן, תמימה.
צלצול הטלפון קטע אותי. נאנחתי והחלקתי את האצבע שלי על מסך הטלפון, מביט במספר המוכר הנמצא על המסך.
"הלו?" שאלתי, מחכה לתגובה מהצד השני. 

"הלו? קאלום? זה אתה נכון?" נשמע קול מוכר מידיי מהצד השני. לקחו לי כמה שניות עד שהבנתי מי זאת. 
"אמנדה!" גיחכתי בשעשוע.
"כן. זה קאלום. אני אמ, רוצה להזמין עוד פעם" היא מלמלה והשתעלה.
"המ, מגניב. היום?" שאלתי, משועשע מהמחשבה שהיא רוצה להזמין אותי שוב. 
"עכשיו, זאת אומרת, אם אפשר" היא צחקקה
"ברור. עשרים דקות ואני אצלך" צחקתי וניתקתי במהירות. הלכתי לכיוון הארון שלי, מחפש כמה דברים ללבוש.
לבסוף בחרתי בסקיני ג'ינס שחור וגופיה שחורה של הלהקה נירוונה.

" בוא נעשה את זה קאל" אמרתי לעצמי ונשפתי אנחה. "יצאתי" אמרתי לחלל הריק בתקווה שמישהו שמע אותי. 
יצאתי מהבית שלי והתחלתי ללכת ברגל לכיוון בית המלון בו אמנדה נמצאת כרגע. מעניין אם אחותה נמצאת שם עכשיו.
"היי! קאלום!" שמעתי קול מאחורי. הסתובבתי לאחור ומצאתי את עצמי עומד מול אחותה של אמנדה. הרגשתי שלחיי מתחילות להאדים, אז פשוט חייכתי ונופפתי לה עם ידי לשלום.
"לאן זה?" היא שאלה, מחייכת ומשלבת את ידיה. "הו, סתם. אני מטייל. " פלטתי שקר וגירדתי מאחורי ראשי במבוכה. 
"מגניב. איכפת לך אם אני אצטרף אלייך?" היא שאלה והעבירה את ידה על מצחה, מעיפה שאריות של זיעה שנשארו לה על המצח. " את לא באמצע ריצה? מצטער, אני פשוט לא רוצה להפריע לך אמ, לרוץ או מה שאת לא עושה " אמרתי במהירות בעודי מעביר יד בשיערי. 
"אתה לא מפריע, בכלל לא. אני פשוט רוצה להצטרף אלייך. זה לא מפריע, נכון?" היא שאלה בחיוך וצחקקה בשקט . 

"לא" אמרתי, מושך בכתפיי.
"אז, עדיין לא אמרת לי מה השם שלך" אמרתי, מנסה לרמוז לה שאני עדיין לא יודע מה שם שלה. "הו, נכון. מצטערת. קוראים לי אמבר." היא הכריזה וצחקה
"נעים להכיר, אמבר" אמרתי והושטתי לה את ידי כדי שתלחץ אותה .
"נעים להכיר, קאלום. אפילו שאני מכירה אותך" 
"עכשיו תסביר לי. אתה באמת הולך לטייל, או שאתה הולך לאחותי? כי אם אני לא טועה, אנחנו הולכים לכיוון של המלון" היא הרימה את שתי גבותיה והצביעה לקדימה, מראה לי שבעוד כמה מטרים אנחנו נגיע למלון. דאמט, היא גילתה אותי. 
תחשוב על משהו

"אמ, לא לא. אל תדאגי. ברצינות. אני לא יודע בכלל איך הגע-" נקטעתי כששמעתי את צלצול הטלפון שלי. הוצאתי אותו מכיס המכנסיים שלי ועל המסך הופיע שוב המספר הזה. המספר של אמנדה. באותה שניה אמבר איכשהו נעמדה לידי והציצה בפלאפון שלי "הא! אני ידעתי! זאת אמנדה!" היא הכריזה וחייכה חיוך מנצח. 
"בכל מקרה, תתרחק מאחותי. לא כדאי לך להתעסק איתי. עכשיו, תסתובב אחורה ותלך לכיוון הבית שלך, אמנדה לא צריכה את כל החרא הזה. תאמין לי שאם תתקרב אליה עוד פעם, אתה תצטער על זה שאפילו נולדת. עכשיו, אני צריכה ללכת. אני צריכה להודיע לאמנדה שההזמנה שלה בוטלה ושהיא צריכה למחוק את המספר שלך. להתראות" היא קיפצצה והלכה לבית המלון שלה.
 
"לעזאזל איתך אמבר" מלמלתי ובעטתי באבן קטנטנה שהייתה באמצע שביל ההליכה. 
"הו וקאלום!" אמבר צעקה לי ורצה במהירות בחזרה אליי. "בהצלחה עם העסק הזה שלך" היא גיחכה ורצה בחזרה לאיפה שהייתה מקום, ממשיכה ללכת לכיוון המלון.

-אמבר POV-

"דפוק" מלמלתי. אמנדה באמת חושבת שאני אתן לה להמשיך עם הסטוצים בכזאת קלות? 
היא טועה. היא חייבת להפסיק עם זה, בסוף היא באמת תחזור להיות מה שהיא הייתה פעם. כל יום מסיבה, כל יום סטוץ אחר. זה נוראי. לשמוע כל לילה את הגניחות שלה, לא מתאים לי.
הגעתי לבית המלון ובמהירות נכנסתי לחדרה של אמנדה, " הגעת" היא אמרה, הסתובבה והורידה את החלוק שלה.
"אמנדה! זאת אמבר!" רטנתי והסתובבתי במהירות.
"אמבר! מה לעזאזל? לפחות היית מודיעה לי שזאת את!" אמנדה החזירה לי והשלימה את עצמה לאחר כמה שניות, "מה את עושה פה?" היא שאלה

"הו, אני פשוט באתי להודיע לך שקאלום לא בא. הסטוץ שלך להיום מבוטל, וגם, הסטוצים שלך בכללי מבוטלים. אין יותר סטוצים אמנדה" אמרתי בהחלטתיות והסתובבתי בחזרה, מקווה שאמנדה סיימה להחזיר את החלוק שלה ולהתלבש. 
"ומי את שתחליטי שזה מה שיקרה? את בסך הכל אחותי הקטנה, אמבר" היא גיחכה בזלזול והתיישבה על המיטה שלה.
"את יודעת טוב מאוד מי אני ולמה אני מסוגלת, עכשיו, את מפסיקה עם הסטוצים האלה אמנדה. שתינו יודעות שזה לא טוב לך" אמרתי בהחלטיות והתיישבתי גם אני על המיטה שלה. "זה לא משנה, אלה החיים שלי, לא שלך. אל תתערבי בהם" היא שילבה את ידיה והתחילה להאדים.
"אבל את חשובה לי, אני לא יכולה שלא להתערב בחיים של מישהי שחשובה לי"
"עזבי אותי. תני לחיות את החיים שלי בשקט ואל תתערבי בהם, אוקיי?" היא קמה מהמיטה, יצאה מהחדר וטרקה את הדלת. 
"אמנדה, אמנדה אמנדה.." מלמלתי ויצאתי גם אני מחדרה, הולכת לכיוון החדר שלי.

"היי אמבי," אמא שלי נכנסה לחדרי וסגרה אחריה הדלת בשקט. "היי" השבתי להוהתחלתי לשחק עם אצבעותיי.
"מה קרה עם אמנדה? היא לא נראית טוב" היא שאלה, מחזיקה את ידי ומרימה גבה. 
"סתם, רבנו על משהו. סיפור ארוך" מלמלתי, מנסה לגמור את השיחה הזאת כמה שיותר מהר כדי שלא יפלטו לי במקרה כמה מילים שלא הייתי צריכה להגיד. "את יודעת שיש לי זמן" אמי חייכה והתיישבה לידי, מחבקת אותי מהצד.
"אמא, אני לא רוצה לדבר על זה." אמרתי לה, רומזת לה שאני לא רוצה לדבר עוד ושאני רוצה לגמור את השיחה הזאת.
"בטוח?" היא שאלה. 
"כן. אם אני אצטרך משהו, אני אגיד לך" חייכתי חיוך מאולץ והיא נשקה למצחי ויצאה מהחדר שלי.

#

היי היי הייייייייייייייייייייייייייייייייי
אז הנה הפרקקקקקקקקקק
כן אני בסוף המשכתי אותו קצת ושיפרתי אותו
וכןןןןןןןןןןןןןן הנה הואאאאאאאאא
אין לי ממש מה להגיד, אז אממ
מקווה שתהנווו
אוהבתת
-אנדי-